"אם אינך יכול לצוד את ציפור גן העדן, מוטב שתסתפק בתרנגולת". (ניקיטה חרושצ'וב)
"המתינות צריכה להיות מדריכת המחוקק". (שארל מונטסקייה)
כשאתה הולך לערער - אתה צריך יותר ביטחון משפטי מהגשת כתב האישום.
היועץ המשפטי לממשלה הוא שהחליט בזמנו אחרי לבטים, להגיש כתב אישום נגד ליברמן בנושא מינוי השגריר.
היועץ המשפטי לממשלה צריך עכשיו להחליט, לאחר התלבטות, לא להגיש ערעור על הזיכוי של ליברמן, שניתן לא רק פה אחד ע"י שלושה שופטים, אלא בעיקר בשל הקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין.
בית המשפט קבע - כי עדותו של סגן שר החוץ
דני איילון, שהיה העד המרכזי בתיק, איננה מדויקת, לא משכנעת, לא נתמכת ע"י העדים האחרים שהיו חברי הוועדה הבוחרת, בקיצור, אי-אפשר להסתמך על עדות זאת.
לערער במצב משפטי כזה - הוא סיכון מקצועי לא מקובל ולא מומלץ. בית המשפט גם קבע, כי לשגריר בן-אריה היו התכונות והניסיון המקצועי המתאים לתפקיד, ולכן לא היה במינוי משום חריגה בולטת.
לדעתי - אותה אמרתי וכתבתי כבר בתחילת הפרשה, לא היה מקום מלכתחילה להגיש כתב אישום, וניתן היה להסתפק בבירור משמעתי במסגרת הכנסת.
יתרה מכך - לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את התיק העיקרי, הגדול והמסובך נגד ליברמן אותו חקרו ובו טיפלו, אותו שיפצו, השלימו משך שנים ארוכות ומייגעות, הרבה מעבר לזמן הסביר והראוי, לא היה מקום להיתפס בשערות זנבו של הסוס, כאשר הסוס כבר ברח מהאורווה.
פרקליט טוב וחכם לא קנאי ועקשן יודע מתי לסגת, מתי לוותר ומתי ידו על התחתונה. כשאתה מחליט לערער אתה צריך קלפים טובים, ראיות טובות ופרשנות חזקה לסתור את הזיכוי. הזיכוי של ליברמן - בעקבות סגירת התיק הגדול והבעייתי, משפטית וציבורית, לא הביא כבוד והערכה לפרקליטות.
ההתעקשות על ערעור, בתיק השולי לאחר זיכוי רועם וחד, עלולה להתפתח לפגיעה נוספת באמון הציבור בפרקליטות - וחבל.
בנסיבות אלה - טוב יעשה היועץ המשפטי לממשלה אם שייסוג בצורה אלגנטית, שהרי בינתיים איווט ליברמן מונה מחדש לשר החוץ של ישראל והגשת ערעור במצב ובשלב זה יחייב דיון נוסף על המשך כהונתו כשר.
יש להניח גם - שהגשת ערעור תעורר מתקפת נגד היועץ והפרקליטות, תוך רמיזות עבות על רדיפה פוליטית אישית, מבלי לשקול האם הדברים נכונים או לא.
גם אם נצא מהנחה, שהיועץ וינשטיין ניטרלי וללא מניעים פוליטיים, אלא משפטיים בלבד, שזה אולי המקרה, גם אז ציבורית האווירה פועלת כנגדו, גם מצד אלה שלא מתלהבים מליברמן.
מסקנה - להיות חכם, היא תכונה משפטית ראויה ונחוצה.
