בשמאל הכסף מנצח את המצפון

לפני זמן מה הפיצו מספר אנשי תאטרון ותיקים מכתב בקרב חבריהם למקצוע, בקריאה לא להופיע באריאל וכך נכתב שם "אתם עומדים להופיע בהיכל התרבות שהוקם בהתחלות אריאל על שטח כבוש, שבו העם הפלשתיני חי במצב של דיכוי תחת שלטון הכיבוש הישראלי. ישראל מעולם לא סיפחה חוקית ומשפטית את שטחי הכיבוש מעבר לקו הירוק. מפעל ההתנחלויות מנוגד לכללי המוסר האנושי הבסיסי שאנחנו מאמינים בהם בכל לבנו, ולפיכך כל אזרח בישראל חייב להדיר את רגליו מפעילות שמתקיימת בהתנחלויות בשטחים". 3 שחקניות ראשיות בהצגה של תאטרון הקאמרי קיבלו את המכתב והודיעו לתאטרון כי הן מסרבות להופיע באריאל. תשובת התאטרון הייתה כי החוזים כבר חתומים והן מתבקשות להופיע, השחקניות התרצו.

מה היה לנו כאן?

נאמר מדובר סדרה של 3 הצגות, 500 כרטיסים, 200 ש"ח כרטיס שלוש מאות אלף שקל, תוספת מסי נמל, מס בולים ומע"מ חמישים אלף, והוצאות משפטיות עוד חמישים אלף כולה חצי מיליון שקל (כולל מע"מ). כלומר אם הקאמרי לא היה מופיע הוא היה מאבד הכנסה של כמה עשרות עד כמה מאות אלפי שקלים, אני לא מניח שהוא היה מוציא את הסכום מכיסו, והוא היה תובע כצדי ג' את השחקניות שמנעו ממנו לקיים את החוזה, וכל אחת מהן הייתה ודאי משלמת כמה עשרות עד כמה מאות אלפים של שקלים, קטן עליהן. אז הן לקחו את המצפון שלהן, דחפו אותו עמוק עמוק מתחת לשטיח ואצו רצו להופיע. אנשים יושבים בכלא מסיבות מצפוניות, אנשים מקריבים חייהם מסיבות מצפוניות, וכאן המצפון נמכר בשביל נזיד עדשים. אז בפעם הבאה שהשמאל מדבר על מצוקות הפלשתינים כל מה שש לשאול זה מה המחיר? תמורת איזה סכום של כסף הם יפנו גבם למצוקות של שכנינו?