מה היה עושה כל אחד מאתנו אם שעה שלו הייתה שווה 1,000 דולר או אלף אירו? האם לא היינו מנצלים זאת? בייחוד אם זו הכנסה ממקורות זרים המביאה למוסד הרפואי ולמדינה עוד מיליונים של דולרים? בייחוד אם במקביל אנו עוסקים יום יום בהצלת חיים של מבוטחי הבריאות בישראל?
ומה היה חטאם של הרופאים הללו? והרי הם זכאים להיבחר על-ידי מנותחים מחו"ל או על-ידי מנותחי קופות החולים בביטוחים המשלימים (על-פי כללי השב"ן של חוק ביטוח בריאות ממלכתי) אך אז חובה היה עליהם להשתמש בתשתיות של בתי החולים הפרטיים, וכאן במקום לעשות כן הם השתמשו תמורת תשלום נאות לבית החולים בתשתיות של הרפואה הציבורית.
על-פי כללי הרגולציה הנוכחיים, זה לא תקין, זה אפילו קצת מסריח, אך זה אינו מחייב את ניתוקם מהמחלקות, זה לא מחייב את ניתוקם מהחולים שכל כך זקוקים להם, כי הרי מדובר בפיקוח נפש.
ובחירת רופא מנתח כבר מותרת שנים רבות, רק בהסדר אחר שמכניס את מלוא ההכנסה לקופות החולים ולא לבתי החולים, וגם פנייה ישירה לרופא המשרת בבית חולים ממשלתי/ציבורי על-מנת שהוא ינתח, מותרת, והחטא כאן הוא שימוש בתשלום בתשתית הציבורית אשר אינו תקין מחד אך מהווה מקור הכנסה לרפואה הציבורית בימי בצורת אלה ועוזר לרפואה הציבורית לממן עצמה על-מנת לתת את השירותים לציבור הרחב.
יתכן שעל הרופאים להשיב בהסכמה סכומי כסף שהרוויחו שלא במשפט, ייתכן שיש לנזוף בהם על התנהגותם, אך אם לא יהיה שינוי בכללי הרגולציה, שינוי שיאפשר לחולים לפנות ישירות לרופאים, ואלה ינתחו אותם במוסד בו הם עובדים, תוך הגבלת מכסות, תוך בקרה צמודה, אך תוך וידוי חלוקת ההכנסה הן למנתח והן למוסד, מערכת הבריאות הציבורית שלנו (ובראשה בתי החולים הממשלתיים המובילים איכילוב, תל השומר ורמב"ם) תשבוק חיים לכל חי, ואחריה יפלו גם בתי החולים של קופת חולים.
שלא לדבר על תיירות מרפא, אנחנו צריכים להיות מטומטמים על-מנת שלא לקחת את מיליוני הדולרים האלה, אנחנו צריכים להיות מטומטמים על-מנת שמילונים האלה לא ייכנסו לרפואה הציבורית, ואנחנו צריכים להיות מטומטמים שלא לשלם כיאות לאותם מנתחים המהווים את האבן השואבת לכספים האלה.
ומכאן שבמבחן המעשיות והפרקטיות פעלו הרופאים בדיוק איך שניתן לצפות מהם, הציעו לחולה שפנה אליהם ישירות (ולא לבית החולים) טיפול מהרמה הראשונה, תוך חלוקת ההכנסה בינם אישית ובין בית החולים הציבורי המשווע לממון, אממה השיטה הזו לא מוסדרת בחוק, ולכן יש לנזוף בהם, לקנוס אותם, אך חובה לאפשר להם להמשיך במלאכת הקודש של הצלת חיים, בבית החולים, במסגרת הרפואה הציבורית.
בואו נסיר את מעטה הצביעות, חלק ניכר מהניתוחים בישראל מתבצעים באמצעות רופא ספציפי שנבחר מראש, מי שעושה ים של כסף מההסדר הזה הן קופות החולים (באמצעות הביטוחים המשלימים), התשלום לרופא במקרה הזה נקבע בין הרופא לחולה, והקופה משתתפת על-פי סיווג הניתוח ועל-פי סכומים מוגדרים מראש לסוג ניתוח, מי שעוד נהנה מההסדר הזה אלה בתי החולים הפרטיים, כי מנותחי ההסדרים האלה חייבים אשפוז בבתי החולים הפרטיים (האשפוז של אזרחי המדינה גם בבתי החולים הפרטיים הוא במימון המדינה בכל מקרה, ואז הכסף הזה מוזרם לרפואה הפרטית במקום לציבורית) – ההסדר המפלה הזה אשר לא מאפשר לבתי החולים הממשלתיים לקחת כל חלק בעוגה הזו הוא הסדר מאד לקוי, שלא מחזיק מים ולא יחזיק מים, ועל כן חובה לשנותו, ויפה שעה אחת קודם.
איך אמרנו, פיקוח נפש דוחה הכול על אחת כמה וכמה וכמה בסביבה רגולטורית פגומה, מעוותת ומנותקת מן המציאות.
