משהו רע עובר על אוניברסיטת חיפה. אם חשבתם שהסיפור המבחיל על העמדת הקליניקות המשפטיות של האוניברסיטה לטובת מחבלים שפלים, רוצחי חמאס ומרגלי חיזבאללה, היה פרי מעידה חד-פעמית, טעיתם. מדובר במדיניות שיטתית של הינתקות מהזהות היהודית והתנהלות פרו פלשתינית עקבית. קבלו את האוניברסיטה הפוסט ציונית הראשונה בישראל.
קשה להאמין ולא להזדעזע מן העובדה שבחיפה צמחה אוניברסיטה שנותנת גיבוי לטרוריסטים במסווה אקדמי. אבל זו עובדה.
אוניברסיטת חיפה מיצבה את עצמה מזמן מחוץ לגדר המחנה הציוני. היא הפכה, באמצעות הקליניקות המשפטיות שלה, כלי שרת של העניין הפלשתיני, שעיקרו, למי ששכח שם במרומי הכרמל, הוא השמדת מדינת ישראל.
ובל נשכח: פעילות עוינת זו ממומנת מכספינו. ממשלת ישראל מתקצבת מדי שנה את האוניברסיטה בחיפה, בסכום הבלתי נתפס של חצי מיליארד שקל(!) לשנה. 500,000,000 שקל. הם יורקים לנו ישר בפרצוף, ואנחנו משלמים על זה.
הסיפור המזעזע של הקליניקות הפסבדו-משפטיות, הוא רק קצה הקרחון. המופע האחרון שהוכיח היכן ממקמת עצמה אוניברסיטת חיפה, הוא החלטת הוועד המנהל של האוניברסיטה, בראשות עמי אילון (איך יכולנו לישון בשקט בלילה כשהאיש הזה, ידידם הגדול של הפלשתינים, היה מופקד על בטחוננו), לפסול את חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, מלקבל תואר ד"ר לשם
כבוד. אוניברסיטת חיפה מתקשה לסבול מדען בעל שם עולמי, שכל חטאו בתפיסתו, שומו שמים, את מדינת ישראל מדינה יהודית, ולא מדינת כל אזרחיה.
למעשה, אוניברסיטת חיפה כבר הקימה בתחומיה את מדינת כל אזרחיה – ערבִייה, נוצרִייה וגם יהודייה. זוהי האוניברסיטה היחידה שביטלה את 'הפרהסיה היהודית' בחוצותיה כשהרכיבה לוח חופשות חסר תקדים. לא רק חופשות על-פי לוח השנה היהודי, אלא גם על-פי לוחות השנה של האיסלאם והנצרות. נשיא האוניברסיטה
עמוס שפירא הסביר כי "החלטה תקדימית זו משקפת את החזון שלנו", ובמלים אחרות – חזון כל אזרחיה. חסל סדר המדינה היהודית. חופשות לכל. אוניברסיטה קוסמופוליטית.
דגלי אש"ף ביוני לפני שנתיים לא נוגן ההמנון הלאומי 'התקווה', לראשונה בהיסטוריה של האקדמיה בישראל, בסיום טקס חלוקת תואר שני בפקולטה למשפטים של חיפה. בתגובה נטען כי "אוניברסיטת חיפה היא אוניברסיטה ציונית במדינה יהודית דמוקרטית". לכאורה טוב ויפה. במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'. אבל עד מהרה התייצבו לימין סרבני ההמנון החיפאיים, מרצים למשפטים מאוניברסיטות אחרות בארץ, כולל חיפה, וחיזקו את ידי הקולגות מחיפה: "ההחלטה לא להשמיע את ההמנון בטקס אקדמי, דווקא מכבדת את ההמנון בדרכה". מדהים עד כמה יכול הגיונם של משפטנים מדופלמים להתעקם, כשמדובר בכבוד ההמנון הלאומי.
במדשאות ה'אוניברסיטה הציונית' הזו חולקו פעמים רבים עלונים פוליטיים ערביים ואנטי ציוניים באין מפריע, ובאולם ספדייה הונפו לא פעם דגלי אש"ף. ראש חוג המזה"ת תבע מתלמידיו שיקראו למלחמת העצמאות 'מלחמת 48'. מרצים בשיעורי המזה"ת משתמשים במונח "מדינת ישראל או פלשתין". פרופ' ורד קראוס הדביקה על הצד החיצוני של דלת לשכתה את מ
פת ישראל בערבית עם הרישום: "פלשתין לפני הנכבה".
בנובמבר לפני שנה, בעיצומו של מבצע 'עמוד הענן' כנגד הטרור העזתי, הפגינו סטודנטים יהודים וערבים וכיבדו בעמידת דום את זכרו של מפקד הזרוע הצבאית של חמאס המרצח אחמד ג'עברי. כעבור ימים אחדים הוזמן כאמל חטיב, מבכירי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית האנטי ישראלית, שכינה את היהודים 'פרעושים', לחלק מלגות לסטודנטים מצטיינים. קן צרעות, כבר אמרנו?
אולם דומה שהשיא הוא בהעמדת שירותי הקליניקות המשפטיות של האוניברסיטה לרשות מחבלים רוצחים ומרגלים. מחקר יסודי, שנשען על מאות מסמכים, עתירות ופסקי דין, שערך ד"ר שחר גולן (ופורסם ממש בימים אלה באתר 'אם תרצו'; מומלץ לעיין), מעלה כי מתוך 20 התיקים שניהלו הקליניקות בבתי המשפט, 18 עסקו באסירים ביטחוניים ו/או בקיעקוע דמותה היהודית של מדינת ישראל.
אינדוקטרינציה פוליטית עוד נמצא כי חלק מן הקליניקות לקו בפוליטיזציה חמורה ופעילותן נבעה מתפיסה אנטי ציונית. הקליניקה לזכויות האסיר עסקה בסיוע למחבלים שהורשעו בריגול חמור למען החיזבאללה, ובטרור, החל מאונס על-רקע לאומני ועד רצח אכזרי. בקליניקה לזכויות האדם בחברה התגלתה מערכה דו-זרועית: מצד אחד פעילות להפסקת בנייה יהודית בעכו, ומאידך לחיזוק התושבים הערבים בעיר ולמימון תיחזוק בתיהם בידי המדינה. קליניקה מקבילה ניהלה מאבק בעד כפר ערבי בלתי חוקי ונגד פיתוח יישוב יהודי סמוך.
הכל, כמובן, באצטלה אקדמית, ותוך שת"פ גלוי וגאה עם ארגונים רדיקליים קיצוניים כגון 'עדאלה' (שהחדירה בכירה מטעמה, לתפקיד ראש הקליניקה לזכויות האסיר), 'העמותה למען האסיר הפלשתיני', 'תעאיוש', 'כראמה', 'מוסאווה', 'רופאים לזכויות אדם', ו'האגודה לזכויות האזרח' - רבים מהם ממומנים ע"י 'הקרן לישראל חדשה', וממשלות זרות.
הפקולטה למשפטים העומדת מאחורי הקליניקות העויינות, מגייסת סטודנטים לפעילות חינם עבור האויב הפלשתיני, על בסיס מידע חסר, המונע מהם להבין באיזו מערכת הם משתלבים. הסטודנטים שמטרתם להשיג נקודות זכות אקדמיות, מוצאים עצמם שבויים בתוך מנגנון שמקדם ערכים זרים להם. למשל, לייצג מחבל רוצח, מרגל או אנס סדרתי, כשמעליהם הסמכות האקדמית של מנחה הקליניקה המנוסה, המפעיל מלוא סמכותו מול הסטודנט הנבוך. "כל אלה הופכים", אומר הדוח, "את הקליניקות, מפרויקט חברתי ולימודי, למנגנון אינדוקטרינציה פוליטי, דורסני וחד צדדי. הקליניקות מציגות אקדמיה ללא דיון, פלורליזם או אלטרנטיבות חשיבה, כך שהסטודנט המעוניין בהכרה אקדמית נדרש לפעול לעתים בניגוד גמור לצו מצפונו". הכפייה הזו נעשית, כמובן, בחסות החופש האקדמי – החד-צדדי, כמובן.
אוניברסיטת ביר זית גם הציבור הרחב אינו זוכה לגילוי נאות על אודות המש"פיות של הקליניקות. אתר האינטרנט שלהן, שאמור לספק תמונה מלאה של הפעילות, מקפיד להצניע את חלקן בעשייה האנטי-ציונית, ויוצר רושם כי להן רק מטרות חברתיות טהורות. ואגב, מתברר שקיימים הבדלים מהותיים בין הגירסה העברית של האתר, המיועדת לציבור הישראלי, הציוני, לבין הגירסה האנגלית, המיועדת לתורמים זרים. בגירסה האנגלית מדובר ב"קידום זכויות מיעוטים במישור הלאומי" וב"זכויות המיעוט הערבי בנושאי אדמה ורכוש" – נושאים הקרובים ללבן המתחסד של ממשלות אנטישמיות. ניסוחים אלה נעדרים מהגירסה העברית.
בקיצור, הקליניקות המשפטיות של אוניברסיטה המגדירה עצמה יהודית וציונית, יעני, הפכו משת"פיות עם הגרועים שבאויבי המדינה היהודית והציונות, והיו לזרועות של גורמים פוסט ואנטי ציוניים, הפועלים לקידום דה-לגיטימציה של ישראל בעולם.
עכשיו באה החלטת האוניברסיטה 'להחרים' את פרופ' אומן, חתן פרס נובל. פרופ' אומן אינו זקוק כמובן לתואר של אוניברסיטת חיפה. האוניברסיטה הזו קטנה עליו, על-פי כל קנה מידה, בכמה מספרים. הענקת תואר כבוד שלה לפרופ' אומן, הייתה אולי מאזנת את הדימוי הפרו פלשתיני של האוניברסיטה, אשר העניקה בלא פקפוק תארי ד"ר לשם כבוד לשורה ארוכה של אישים מן השמאל הקיצוני:
שולמית אלוני, לובה אליאב, דליה רביקוביץ,
אהרן ברק, יצחק בן אהרון ועוד.
בהתנגדותה להענקת תואר לפרופ' אומן, מנפיקה האוניברסיטה, הפוך על הפוך, שתי תעודות: לעצמה – תעודת עניות; ולפרופ' אומן תעודת כבוד. אשריך ש'נענשת' על היותך יהודי ציוני חם ואוהב ישראל.
כשאלה הם פני האוניברסיטה, לא פלא שסטודנטים חיפאים מתלוננים, שכאשר הם מציגים עצמם בפני חברים בשירות המילואים, הם נענים בנחרת בוז: "אוניברסיטת חיפה? זאת אוניברסיטת ביר-זית. או דיר נג'אח. אין בה שום סממן ציוני".
