1. "אם לא ימוצה הדין עם גורם כה בכיר, אימתי ניתן יהיה לצפות למיצוי הדין במקרים קלים יותר?". זהו משפט המפתח שכתב השופט
צבי גורפינקל בגזר דינו של
דני דנקנר. אם דנקנר היה נענש בעבודות שירות בלבד, מה היה צריך לעלות בגורלו של פקיד זוטר בבנק שיסדר לעצמו איזושהי הלוואה בתנאים מועדפים? הוא היה מקבל פרס? גורפינקל לא נרתע ממעמדו של דנקנר, לא רואה את נפילתו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא כנסיבה מקלה, אלא להפך. ככל שהעבריין בכיר יותר, כך עונשו צריך להיות כבד יותר.
2. חטאו העיקרי של דנקנר היה שהוא "שכח" שבנק הפועלים אינו חברה פרטית ובוודאי שאינו עסק שגרתי. אמרתי "שכח", בכוונה במרכאות, משום שברור שהוא לא שכח זאת באמת אפילו לרגע. אבל דנקנר התנהג כאילו העובדות הללו חמקו מזכרונו, כאילו הוא יכול לערבב את עסקיו הפרטיים עם אלו של הבנק, כאילו מדובר באיזו חנות שלכל היותר תאבד כמה לקוחות.
גורפינקל חושש, כי יש עוד דנקנרים, במיוחד במערכת הבנקאית, ולכן הוא אומר בצורה חד-משמעית: באתי להעביר מסר ולהתוות ערכים ונורמות. "אמון הציבור הוא אחד הגורמים החשובים ביותר להגנה על המערכת הבנקאית, במקרה הזה נפגע אמון הציבור במערכת הבנקאית ויש צורך לשקמו על-ידי הבהרה כי נושא תפקיד בכיר בבנק שאינו ממלא כראוי את תפקידו ייענש, על-מנת שהבנק יתפקד בצורה נאותה ובשקיפות ראויה, והפעולות שהוא מבצע לא ייעשו בחדרי חדרים תוך הסתרת עובדות רלוונטיות מהנהלת הבנק ומהדירקטוריון שלו, על אחת כמה וכמה כאשר מעלים העובדות ומי שנותן הצהרות כוזבות הינו יו"ר הדירקטוריון של הבנק".
גורפינקל ממשיך ומרחיב את המסר: "כדי להבהיר את הציפייה מיו"ר דירקטוריון שעליו להיות ישר דרך ולפעול על-פי כל הכללים ולא לסטות מהם, לפעול בשקיפות ולא להסתיר עובדות רלוונטיות ומהותיות מהדירקטוריון של הבנק, אין מנוס מהטלת עונש שיהווה נר לרגלי דירקטורים בכלל, דירקטורים של בנק בפרט, ועל אחת כמה וכמה יו"ר דירקטוריון של בנק גדול".
3. יש לגורפינקל גם מסר-משנה, המכוון לסניגורים שיוצאים נגד עבירת הפרת האמונים: "תיק זה מהווה דוגמה מדוע יש צורך להשאיר את סעיף העבירה בספר החוקים, שכן מקרהו של הנאשם מהווה דוגמה להפרת אמונים שאלמלא הוראת החוק, לא היה ניתן לדון במעשים החמורים במסגרת פלילית". ואגב, הוא ממש לא היחיד שאומר זאת. השופטת
עדנה ארבל הגדירה לפני חודשים אחדים את עבירת הפרת האמונים כאבן היסוד במלחמה בשחיתות.
4. אפשר למצוא בגזר הדין מסר שלישי - לעמיתיו של גורפינקל היושבים על כס השיפוט: "אין די במילים קשות וחריפות בהכרעת דין, בלא שיש להן תרגום בגזר הדין. מדובר בשטר ושוברו לצידו. הכרעת הדין הינה השטר, גזר הדין הינו השובר. השובר הוא התרגום לספרות של המילים הכתובות בשטר. המסר שעל בית המשפט להעביר צריך להתבטא בענישה ואין די בהתבטאויות חריפות ככל שתהיינה. בית המשפט איננו פובליציסט המפרסם מאמר חריף המוקיע תופעה מסוימת, אלא הוא גורם שלטוני במדינה, אחת משלוש רשויות השלטון שתפקידו להעביר מסר, ומסר זה יכול להיות מועבר אך ורק באמצעות ענישה ולא באמצעות מלל".
