שישו ושמחו, שונאי ישראל והטרוריסטים. קיבלתם היתר לפגוע בישראל ובישראלים - בתנאי שתעשו את זה מחוץ לגבולותיה של המדינה, והכי טוב יהיה אם תפעלו בשטח אקס-טריטוריאלי. ואם לא תכריזו מראש שכוונתכם לפגוע בישראלים ולהפר את החוק הישראלי - תוכלו אחר-כך ליהנות מן הספק, שמא לא ידעתם מה המטרה של האנשים אליהם הצטרפתם.
מארגני המשט הטורקי הכריזו שבכוונתם לשבור את המצור על עזה. האו"ם (!) קבע שמעשיה של ישראל נגד המשט היו חוקיים משום שזכותה להטיל את המצור ולאכוף אותו. אבל מבחינת
יהודה וינשטיין ו
אשר גרוניס, עדיין קיים ספק האם
חנין זועבי וראאד סלאח ידעו כאשר עלו על ה"מרמרה" שיש כוונה לשבור את המצור. ולכן, יש ספק האם התכוונו להפר את החוק האוסר על ישראלים להיכנס לרצועה - ולכן אין להעמידם לדין. ונניח בצד את מה שעוד יוצא מהנימוק הזה: שצריך ודאות מוחלטת בכוונתו הפלילית של חשוד לפני שמעמידים אותו לדין. לפי זה, אפשר לסגור מראש חצי מהתיקים.
חלק מהמפליגים על ה"מרמרה" הצטיידו מראש בנשק קר, והיה ברור שיש לו מטרה אחת ויחידה: לפגוע בחיילי צה"ל. אבל וינשטיין וגרוניס כנראה החליטו שזועבי וסלאח סובלים או מליקויי ראייה שגרמו להם לא לראות את הסכינים ויתר כלי המשחית, או שהם סובלים מליקויי תפיסה שגרמו להם לחשוב שכל זה מיועד כדי לחתוך אבטיחים ולתקן סדקים.
הכי מקומם הוא הנימוק על האקס-טריטוריאליות, על כך שלא ברור שניתן להעמיד לדין על מעשים שנעשו מחוץ לגבולות המדינה. לכאורה זה נכון, אבל המשפטנים הדגולים שכחו שכל נושא המים הטריטוריאליים הוא די מעומעם ונתון יותר להסכמה בינלאומית מאשר לחוק בינלאומי. כלומר: גם אם צה"ל היה משתלט על ה"מרמרה" בקרבת החוף, יכולים היו זועבי וסלאח לטעון שמדובר במים בינלאומיים ושלישראל אין זכות לשפוט אותם. לכן, מדובר בטיעון שיש להביאו להכרעת בית המשפט ולא להשתמש בו כתירוץ לסגירת התיק.
חוץ מזה, הגיע הזמן שבית המשפט העליון יעשה צעד אמיץ ויקבע שזכותה של מדינת ישראל לשפוט כל מי שפוגע בה בכל מקום. יש לזה תקדימים: החוקים העוסקים בפושעי מלחמה, בעיקר באלו ממלחמת העולם השנייה, קובעים בדיוק את זה. בית המשפט העליון הגדיר את
אדולף אייכמן כ"פושע נמלט ממשפחת העמים" וקבע שבשל כך הייתה לישראל הזכות לחטוף אותו משטחה של מדינה אחת (ארגנטינה), להביא אותו למדינה שנייה שכלל לא הייתה קיימת בזמן שביצע את פשעיו (ישראל) ולשפוט אותו על פשעים שביצע במדינה שלישית (גרמניה).
מחבלים אינם רוצחי עם, וזועבי וסלאח אינם אייכמן. אבל החוק והפסיקה חייבים להתאים את עצמם למציאות: הטרור הוא עסק בינלאומי, שבסיסו יכול להיות במדינה א', פעיליו יכולים לבוא ממדינה ב', מטרתו יכולה להיות מדינה ג' והוא יפעל להשיג אותה דרך פיגוע במדינה ד'. ראו את פיגועי 11/9, שכוונו נגד ארה"ב בידי נתין סעודי שישב באפגניסטן.
לבית המשפט העליון הייתה כאן הזדמנות פז לומר: מאחר שישראל מותקפת בכל מקום, היא תעניש על כל מקום. גם אם נניח שבמקרה הספציפי היה מקום לדחות את העתירה, יכלו שלושת השופטים להיכנס הרבה יותר לעומק ולדון לגופם בנימוקים של וינשטיין, וכך לקבוע הלכה רבת-חשיבות - הן מעשית והן הצהרתית - למקרים הבאים. אבל גרוניס כמו גרוניס: הוא מוצא את הפן הטכני, מתבסס עליו ובורח מהכרעות עקרוניות.
