המיצג החדש של תנועת "אם תירצו" – בדואט פוליטי משותף עם כומר ערבי–נוצרי הזוי מנצרת, מביא לנו את "בשורת" גיוסם של הערבים הנוצרים, כשאותו הכומר ששמו גבריאל (גו'בריל) נדאף גילה עבורם, שהם בעצם צאצאי הביזאנטים ושמעולם לא היו ערבים. כדאי לכוחות החרדים – הלוחמים נגד גיוסם לשים לב לתזוזה הזו, שמשום מה זוכה לעידודם של אנשי "אם תרצו" המדברים בקנאות על "מדינה יהודית" אך חולמים על צבא קוסמופוליטי.
מי שיטען כי מדינת ישראל זקוקה לאותם ערבים נוצרים מתוך "הכרח ביטחוני" הרי שהוא תמים להחריד או שקרן מועד. אם עוד בסיפור גיוס החרדים ניתן להאמין שהרוב החילוני בישראל רואה בגיוס הזה נקודת "שיויון בנטל" הרי שבסיפור הערבי הנוצרי מעולם לא הייתה תביעה דומה מצד הישראלי הציוני, ולא מעט גם משום שהישראלי הממוצע לא רואה הבדל בין ערבי נוצרי לערבי מוסלמי. וגם מן העבר הערבי – נוצרי עדיין אין כזו "תחינה" לשרת, אז למה בכל זאת עלה הנושא לכותרות?
התזוזה באה – רשמית כביכול, מצדו של הכומר נדאף. מעשית זו תהיה תמימות להאמין שאומנם האיש הזה מייצג מאחוריו את "המוני הנוצרים" הכמהים להתגייס. אבל כאן חברו מספר בעלי אינטרסים פוליטיים ודתיים – נוצרים – מיסיונרים, שכנראה שהכומר נדאף הוא ה"מריונטה" שלהם. ראשית, מזה זמן לא מעט תחבו המיסיונרים הקיצוניים מארה"ב את אפם לפוליטיקה הישראלית ודרך הימין הקיצוני – בעיקר מכיוונו של סגן שר הביטחון,
דני דנון מהליכוד, הם מנסים לחדור לישראל ולהצליח במשימתם המיסיונרית והאנטי יהודית, לנצר את היהודים כדי שישו שלהם יופיע.
השדרן האמריקני המיסיונרי וההזוי – גאלן בק, הינו אחד מראשי החץ שלהם, וכך גם היה בביקורו בכותל המערבי, לפני מספר שנים. לפני מספר שנים הסתבר גם כי למעלה משמונים אחוז ממימון הארגון ה"פטריוטי", "אם תרצו", הגיע מאותם מיסיונרים, שידם הינה גם בניסיון לגרש את הבדווים מעל אדמתם בנגב וכביכול לזרוע עלייה פארק "ירוק". והכל כדי שעם ישראל יתנצר, רחמנא לצלן. ואולי לא במקרה השם "אם תרצו" מזכיר את משפטו של מר הרצל, שגם לו היה חזון נוצרי דומה. אין ספק שהנוצרים המיסיונרים הללו חפצים להרחיב את כוחם בישראל. למעשה הרי שהמהגרים הסלאבים מבריה"מ לשעבר היו אמורים להיות משענתם הדתית אבל גם ליברמן (שאיננו המנהיג הפרו מיסיונרי שהם מבקשים) וגם השתלבותם של רבים מהסלאבים הללו בישראל כ"יהודים" על הנייר ו/או כ"חסרי דת", הותירה את המיסיונרים מאוכזבים קמעה. ואז עלה הרעיון של הערבים הנוצרים.
כדי לממש את הרעיון הזה – להפוך את הערבים הנוצרים לפרו – ישראלים ממש (ועוד במדי הזית הירוקים...) הרי שהם יצטרכו עוד לירוק דם, אבל בצר להם הם יעשו זאת. להבדיל מלבנון למשל, הרי שבישראל הערבים הנוצרים מדגישים יותר את לאומיותם מאשר את דתיותם והסיבה לכך נעוצה בעיקר בהיותם תחת "ברית אחים" עם הערבים המוסלמים הן כ"ערביי ישראל" והן בשטחי הכיבוש מעבר לקו הירוק.
בקום מדינת ישראל הנהיגו את האופוזיציה הערבית דווקא ראשי הערבים הנוצרים, בימים שמק"י, ואח"כ רק"ח, הייתה האלטרנטיבה הערבית היחידה למפלגות הציוניות, בסקטור הערבי. משפחת טובי, סליבה חמיס, אמיל תומא ואחרים היו המנהיגים הרדיקאליים של ערביי ישראל ושל רק"ח עוד לפני שקם למשל המנהיג המוסלמי תאופיק זייד. גם בעשור האחרון בלטו מנהיגים ערבים נוצרים לא מעטים ברחוב הראדיקלי הערבי ובראשם האחים מחו'ל, עודה בשאראת, ח"כ חנא סוויד מחד"ש ובמיוחד הח"כ לשעבר
עזמי בשארה. אבל עם בריחתו של בשארה, עם מעצרו של אמיר מחו'ל ועם היעלמו הפוליטי של ח"כ לשעבר עיסאם מחו'ל נוצרה אפשרות לנוצרים מחו"ל שחפצים להפנות את הערבים נוצרים מלאומיותם הערבית לכיוון הציוני ולנסות לעשות זאת דרך הכומר האנונימי נדאף. בעיקר פועלים הכוחות המיסיונרים הללו על-רקע המלחמה נגד האיסלאם העולמי, כדי לזרוע גם בישראל חיץ נגד היאיסלאם.
לימין הציוני והחילוני של הליכוד הרי שהחיבור עם המיסיונרים הפך מזמן ל"טבעי" מול היהדות האורתודוכסית. בבתי הספר בישראל מחנכים החילוניים באור חיובי יותר להתחבר לנצרות הריקה מאשר ליהדות המלאה מצוות ומטלות. מנגד, לישראל זה יהיה להצלחה אם לפחות קבוצה נוצרית קטנה וצעקנית תתנתק מהערבים ואולי גם "תזלוג" לשטחי הרשות הפלשתינית וכך יוכלו קיצוני הח"כים והשרים בליכוד (וכאלה לא חסרים...) לטעון כי הנה אין ממש עם פלשתיני וכי בעצם השלטון הישראלי מקובל על רוב רובו של ציבור המיעוטים. גם כך ישראל כבר טוענת כי הנוצרים מעדיפים שלטון ישראלי בשטחי הכיוש של מרכזי הדת שלהם, מאשר שלטון פלשתיני שיהיה בעל ציויון מוסלמי. דרך אגב, הקו הישראלי בח"ול הוא להעלים את הנושא הלאומי–ערבי של ערביי ישראל ובכנסים בינלאומיים מציגים המסבירים הרשמיים של ישראל את המיעוטים בארץ על-פי מפתח עדתי – דתי כמו מוסלמים, דרוזים, נוצרים וכו'.
לצד המיסיונרים הנוצרים מארה"ב ולצד הימין החילוני הישראלי שהוא פרו–נוצרי מצטרפת גם הכנסייה הקתולית וגורמים נוצרים אירופאים ושוב תחת המסע המערבי המשותף נגד האיסלאם. ולכן לא פלא הוא שמרים נס המרד הפרו ישראלי בקרב בערבים הנוצרים הוא דווקא כומר נוצרי שלא במקרה הוא שב וטוען כי הגורמים הפטריארכים הנוצרים בישראל עומדים לצדו. החיבור של הכומר הערבי–נוצרי מנצרת עם ראש עיריית נצרת עילית – איש הימין הקיצוני בליכוד, שמעון גבסו, ועם תנועת "אם תרצו", מעלה יותר מחיוך. זהו איננו חיבור נורמאלי של ערבי נוצרי עם כוחות ישראלים מתונים מהמרכז, מהשמאל ועד הימין המתון אלא איחוד בין אחד שמייצג יותר כמורה מלאומיות עם הקיצוניים שבימין הישראלי החילוני. חיבור שמאחוריו ישנם יותר אינטרסים גלובאליים מאשר רעיונות של שיתופי פעולה חברתיים בישראל.
ספק אם הצלחה רבה תקצור הפעילות החדשה – ל"חייל" את הערבים הנוצרים, אבל ליהדות החרדית יש כאן עוד סיבה לברוח מהגיוס הצבאי הזה כמאש. אין ספק שאם כומר נוצרי הוא הפעיל מאחורי העניינים הרי שברור כי הכנסייה הנוצרית תתחוב את חוצנה יותר ויותר לצבא כדי "לעקוב אחר המתגייסים". ספרי ה"ברית החדשה" הנוצריים יחולקו ביחד עם התנ"ך בסיומי קורסים וכו' והכל מול שריד בית מקדשינו, הכותל המערבי! מערכת הכשרות תידרדר ובמקומות רבים היא גם תיעלם. כבר כיום, וגם בעבר, הואכלו חיילים מאכלות טריפה ונבילה בלבנון ע"י נשות צד"ל, ובאופן רשמי.
הצלב, עץ האשוח וסיפורי הנצרות יחליפו את שליחי חב"ד, שגירושם מהצבא החל לא מכבר. להבדיל מהעדה הדרוזית הרי שהערבים הנוצרים ירצו יותר ויותר להתמזג בחברה הישראלית החילונית ויחליפו שמותיהם לשמות "עבריים" "ולןעזיים" ואילו הכנסייה כמובן תעודד זאת. החיבור בין הנוצרים הסלאבים לנוצרים הערבים יבטל סופית המושג "צבא יהודי", גם אם למישהו הייתה אשליה שאי פעם הוא היה כזה. להבדיל מהדרוזים ומהבדויים הרי שגיוס הבנות הנוצריות עלול להיות גבוה מהבנים ובמצב כזה – ובתוספת הנוכריות הסלאביות, הרי שהצעירים החרדים חייבים לברוח מהסביבה הזו כמאש יוקדת.
הלעג והבוז שלי מופנים לשני הארגונים החרדים – שחרתו על דיגלם להיאבק במיסיונריות, ששמם "יד לאחים" ו"לב לאחים". הללו גיבורים גדולים כנגד אותם מוסלמים שנשאו יהודיות מרצונן המלא או כנגד ארגוני מיסיונרים קיקיוניים אבל הארגונים הללו לא עשו מעולם דבר נגד החינוך הממלכתי (וגם ה"ממלכתי –דתי"...)
בישראל, שמגן הילדים מפגיש על-פי חוק יהודים ונוכרים להתבוללות עתידית. אלה היו צריכים להיות הארגונים שהיו צריכים לצאת נגד כל גיוס של חייל דתי וחרדי לצבא הזה, בשל בעיית הנצרות העולה בו, אבל כמובן שאינני תולה תקוות בכאלה שמימונם בא מספי המדינה שהמיסיונרים הם חלק גדול ביותר מהפילנטרופים שלה.
