מזה שנים אנו חיים בעולם של מוצרים שהפכו למותגים, אולם, בעשור האחרון, לצידם של שירותים וסחורות ממותגים, מתחזקת יותר ויותר תופעת האדם כמותג.
אמנם גם בעבר היו אנשים מפורסמים שרבים העריצו, אך ההבדל נעוץ במינון, באיכות ובאורך חייהם של המותגים האנושיים. כלומר, בקצב הוצאתם של אנשים - מותגים לשווקים ובמהירות שבה הם נעלמים, בדומה למותגים הקונבנציונליים, שאורך חיי המדף של מרביתם קצר יותר מבעבר.
בנוסף, אם בעבר שימשו זמרים מפורסמים, ספורטאים מפורסמים וכיוצא באלה - כמותגים, הרי שהיום מספיק להיות "פליט ריאליטי" שטרם הספיק להשיג הישגים יוצאי דופן בתחום זה או אחר, בכדי להפוך למותג אנושי.
בעולם השיווק מקובל להתייחס למותג כאל אדם. במצב שכזה מעניקים לו תכונות אנושיות, ערכי חיים. במאמר זה ברצוני להתמקד בבחינת האדם כמותג.
עקב התחרות הגוברת, אנו חיים בחברה שיש בה חתירה למותגיות. עצם העובדה שכיום יותר ויותר אנשים לומדים לימודים אקדמאיים וחותרים להתמחות, מעידה יותר מכל על כך שכל אחד מאיתנו שואף להיות בעל ערך מוסף, מבודל מסביבתו או בקיצור "מותג".
בעבר היו מוצרים סתמיים, נטולי אישיות, ערכים, שם או זהות. ברבות השנים חלו שינויים ומרביתנו, כמו גם המותגים, חותרים להישגיות, זהות ואישיות מובחנת אשר תבליט אותנו מקבוצת השייכות שלנו.
גם כאשר אנו פונים לראיון עבודה ומעוניינים להתקבל למשרה חדשה, אנו דומים למותג על המדף, אשר מנסה לגרום לצד השני לבחור בו מתוך שלל אפשרויות הבחירה הקיימות.
כפי שמותג צריך לענות על צרכי הלקוחות טוב יותר מן המתחרים, כך גם אנו צריכים לנסות ולהבין- מה מחפש הצד השני? מהם היתרונות היחסיים שלנו? מהם אותם ערכים וכישורים אישיים שהדגשתם תסייע לנו לזכות באהדת הצד השני?
כאמור, אנו חיים בחברה מותגית. חברה ששופטת אנשים על-פי מידת הבולטות שלהם. כמה אנשים חברים שלך בפייסבוק? כמה אנשים עוקבים אחרייך בטוויטר ובאינסטגרם? זו גם הסיבה שתוכניות הריאליטי בעשור האחרון זוכות להצלחה רבה. החברה-בת זמננו סוגדת לאותם מותגי אינסטנט וממליכה מלכים מידי עונה
בסדרת ריאליטי זו או אחרת.
פליטי ריאליטי למיניהם הופכים בן רגע למושא הערצה של הקהל והמפרסמים ואנשי יחסי הציבור מנצלים זאת כמוצאי שלל רב. הם מוזמנים להשקות ולאירועי יחצנות, משתתפים בפרסומות בכל ערוצי התקשורת ואף הופכים למנחים בתוכניות שונות.
התיישנות מהירה אולם, באותו האופן בו מותגים עוברים כיום השמטה והתיישנות מהירים, כך נוטה החברה לנהוג גם במותגים האנושיים שהיא יצרה, וללא כל סנטימנט מואסת בהם ומחליפה אותם במותגים חדשים. הרשימה של אותם אנשים - מותגים שזכו לנתח תודעה ופרסום גבוהים וכאשר סר חינם נשכחו - ארוכה. חלקם התקשו להתמודד עם התופעה של זינוק מטאורי לאור הזרקורים ודעיכה כה מהירה.
מי זוכר כיום את כל פליטי "השרדות", "
כוכב נולד", "נולד לרקוד", "
האח הגדול" ושאר תוכניות ריאליטי? ומה עלה בגורלם של כל אותם אנשים - מותגים שנפלטו מן המותגיות בחזרה אל האלמוניות? כולנו זוכרים את הטרגדיה של
דודו טופז ז"ל, אשר למרות כישוריו ופרסומו לאורך שנים, התקשה להתמודד עם הנטישה שנפלה עליו כרעם ביום בהיר.
אין אנו יודעים כמה קורבנות נוספים קיימים, אשר חייהם נהרסו במידה רבה ללא תקנה בגלל התופעה, שכן, כאמור, כיום הם אלמונים. לכן צריך לשאול - היכן נוצרת הבעיה של אדם - מותג ומדוע היא שונה מניתוח המותג כאדם?
ההבדל המשמעותי בין אדם -מותג למותג - אדם הינו, שמותגים אשר הושמטו או התיישנו נעלמים בקלות יחסית, להוציא את האכזבה של מנהל המותג, מפתחו וקהל הנאמנים שלו, בעוד שאנשים - מותגים שננטשו נותרים עם חלל וריקנות, שיכולים להוביל לשלל תופעות כדיכאון, התמכרויות למיניהן ואפילו, במקרים קיצוניים - להתאבדות.
הם מתקשים להבין מה הוביל לנפילתם. מתקשים להפנים שהסביבה דינאמית ומשתנה בקצב מהיר ושהוחלפו במלך - מותג חדש, אשר יעבור תהליך דומה בעתיד.
לבסוף, נשאלת השאלה, האם תשכיל החברה להיגמל מהתופעה או שמא תמשיך לרדוף אחר המותג האנושי הבא?
