עינינו הרואות כי יש כאן הזנחה קריטית אשר יש לבחון אותה מול התוכניות, מול החישובים, תוך בדיקת הזיון העליון שנראה לכאורה חסר ותוך בדיקת ההידבקות בבטון שנראית לכאורה פגומה. פתרון בטיחותי לבעיה יכול להתבצע רק על-ידי בדיקה מקפת של כל הרכיבים הקונסטרוקטיביים בבניין, כי פתרון שיצטמצם למרפסות הזיזיות יהיה חזרה על הרשלנות שגרמה להתמוטטות: בין אם יש כאן ליקויי תכנון, ליקויי פיקוח או ליקויי ביצוע, יש לדעת כי ליקויים מאותו סוג עלולים לפקוד כל רכיב אחר בבניין, ולא רק מרפסות הדומות מבחינה מבנית לאלו שהתמוטטו, מסיבות דומות. בנוסף, יש לבצע את הבדיקות על-ידי גורם חיצוני שאינו קשור למתכנן שתכנן, לרשויות הרישוי שאישרו ולקבלן/יזם שיזם או בנה את הפרויקט. (החישוב הסטטי נדרש על-ידי מהנדס העיר - והשאלה היא: לשם מה? לשם תיוק בלבד?!) בדיקה מטעם הדיירים היא ראויה, אולם מוגבלת בשל חוסר נגישות אל מאגרי מידע ובשל חוסר אמצעים כספיים לשם מימון בדיקות מעבדתיות. השילוב של בדיקה מטעם הדיירים תוך שיתוף פעולה עם הקבלן הוא אידיאלי, אך קשה להניח כי יתבצע במצב בו לכאורה יש ניגוד עניינים בין הדיירים לבין הקבלן. (לכאורה - כי במהות יש לשני הצדדים אותו אינטרס והוא לבצע את הבנייה כהלכה.) צריך לתת את הדעה כי בפעולת השיקום נכלל תכנון השיקום, הכרוך בחישובים סטטיים חדשים שלא קיימים כחלק מהתכנון המקורי. צריך להבין כי אף שחובה לבדוק את החישובים והתוכניות הראשוניים, אלה כבר לא רלוונטיים לאור ההתמוטטות. ועוד צריך להבין, כי החישובים הסטטיים החדשים חייבים לעבור לאישור מהנדס העיר כמסמך גלוי לעיני כל, והתוכניות כרוכות בהיתר בנייה כתוכניות גלויות אשר חלה חובה חוקית להעבירן תחילה אל הדיירים כבעלי זכויות בנכס, לפי תקנה 2 א' ותקנה 2 ב' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970, והדיירים, כמובן, יהיו רשאים לבדוק את התוכניות ואת החישובים הסטטיים כדי למנוע מהציבור כפל-כשל. אומנם קיימת נטייה אצל אי-אלו גורמים למהר ולסיים פרשה מעין זו, אך בעניין התכנון ובדיקתו, אישורו ורישויו, האינטרס הציבורי הוא לקיימו כדין.