ביום שלישי ה-24.12.13 התעוררו תושבי העיר אלמנצורה הנמצאת במחוז אלדקהליה שבצפון הדלתא לקול פיצוץ עז שנשמע עד למרחק 20 ק"מ ממרכז העיר. מכונית עמוסה בעשרות ק"ג של חומר נפץ תקני התפוצצה סמוך לבניין מנהלת-הביטחון של המחוז, הרגה במקום 14 אנשי ביטחון ופצעה יותר מ-100. הנזק הגדול שנגרם לבניינים בכל הסביבה העיד על עוצמת הפיצוץ. עד רגע כתיבת שורות אלה לא קיבל עליו שום ארגון אחריות לפיגוע, אך יום לפני הפיגוע פרסם ארגון סלפי בשם "אנצאר בית אלמקדס" ("תומכי ירושלים") אזהרה לאנשי ארגוני-הביטחון שהם כופרים כי הם משתפים פעולה עם שלטון חילוני. על כל פנים ברור שהפיגוע היה מעשה ידיה של קבוצה ג'יהאדיסטית מקצועית, מאומנת ובעלת תשתית מודיעינית וטכנית מוצקה.
כתגובה מיידית העלתה ממשלת מצרים לרמה העליונה את הכוננות בכל תחנות המשטרה, מרכזי הביטחון ומוסדות הממשלה בכל רחבי המדינה. זאת משום שסגנון הפעולה של ארגוני הג'יהאד הוא להוציא לפועל מספר פיגועים בסמיכות זמנים כדי להעצים את אפקט הפחד בקרב האוכלוסייה. עם זאת, ברור שהמדינה אינה יכולה להקנות ביטחון מוחלט למוסדותיה מבלי לשבש קשות את יכולת התנועה של האוכלוסייה. אם יוחלט להטיל עוצר בשעות החשיכה כפי שהיה בעקבות מהפיכת ינואר 2011, יהיה זה על חשבון רוכלי הרחוב העניים הנהנים דווקא בשעות הערב המאוחרות מתנועת קונים גדולה, והממשלה אינה מעוניינת לעורר אצלם עויינות כלפיה.
מי אחראי לפיגוע? יש שני מועמדים טבעיים. האחד הוא קבוצת הג'יהאדיסטים שהתבססה בסיני וספגה בחצי השנה האחרונה מכות קשות מידי הצבא המצרי, אך לא חוסלה. השני הוא ארגון כלשהו במצרים, לא בסיני, המוחה באלימות על סילוקו של מורסי מכס הנשיאות. תנועת "האחים המוסלמים" גינתה את הפיגוע. יש המתייחסים ברצינות לגינוי, שכן התנועה אינה מעוניינת להסלים את המאבק בשלטון כדי לא להיות מוגדרת כארגון טרור ולכן גם חשופה לצעדי ענישה מצידו. ויש הסבורים כי הגינוי הוא מן השפה ולחוץ, שכן התנועה זועמת על השלטון בשל סילוק מורסי והעמדת ראשי התנועה לדין בהאשמות שווא, לדבריה.
מכוניות תופת הן אמצעי מקובל בכל רחבי המזרח התיכון - מעירק ועד החוף האטלנטי, מסוריה עד סומליה - להביע זעם ותרעומת נגד השלטון או נגד כל מי שאינו מוצא חן בעיני הזועמים רק כי הוא בן לדת אחרת, עדה אחרת, קבוצה אתנית או שבטית אחרת. מכונית תופת מאפשרת למפגעים להעביר כמות גדולה של חומרי נפץ אל מקום סמוך מאוד ליעד בלא לעורר חשד, והאפקט המתקבל - בנזק לגוף ולרכוש ובהשפעה מוראלית - גדול.
מכונית תופת כשיטת פיגוע אינה חדשה גם במצרים: לפני כשלוש שנים, בליל ה-1 בינואר 2011, התפוצצה מכונית עמוסה בחומרי נפץ מול כנסייה באלכסנדריה וכ-30 נוצרים שיצאו ממיסת ליל השנה החדשה נהרגו. אלא שהפעם מכונית התופת הוכנה לא כדי לפגע בנוצרים אלא במוסלמים, לא במיעוט דתי אלא בסמל שלטון - מבנה מנהלת-הביטחון של מחוז אלדקהליה.
מאז הפיגוע התגייסו אמצעי התקשורת המצריים למלחמה, ו"במלחמה כמו במלחמה": הקבוצות האיסלאמיות מ"האחים המוסלמים" ועד ארגוני הטרור במצרים ובסיני הוגדרו כאויב, ודתם - על-פי דוברי הממשל - אינה איסלאם, כיוון שהאיסלאם אינו מרשה להרוג מוסלמים. אין בתקשורת הרשמית המצרית מי שמנסה להביע הבנה למניעי המפגעים או למצוא צידוק כלשהו לפעילותם נגד המשטר. הם הרוע בהתגלמותו, "טרור שחור" במינוח המצרי. התקשורת המצרית אינה נותנת במה לעייפי נפש, כי אנשיה יודעים היטב שמצרים - כחברה וכמדינה - תתמודד בהצלחה עם הרדיקליזם האיסלאמי רק אם תושביה יהיו מוכנים - נפשית ומעשית - לצאת נגדו במלחמת חורמה כשהם נחושים לנצח אותו ולחסל אותו פיזית.
במסגרת המלחמה התקשורתית נגד "האחים המוסלמים" ותומכיהם, עלה שייח' אלאזהר לשידור ברדיו ושם חזר על פסיקה מלפני כעשר שנים שעל פיה מי שמפוצץ את עצמו כדי להרוג אחרים אינו שהיד אלא רוצח שמקומו בגיהנום לנצח נצחים. פעולתו אינה "אסתשהאד" (היות שהיד) אלא רצח שעליו הוא יעמוד לדין במלוא החומרה. הרדיו המצרי מצטט גם את חכמי הדת של סעודיה, הנחשבת כמובילת הזרם הסלפי של האיסלאם, כתמיכה בגישה האוסרת פיגועים בכלל, ופיגועי התאבדות בפרט.
המאבק בין תומכי האיסלאם הפוליטי, ובראשם "האחים המוסלמים", ובין מתנגדיהם הוא מאבק על כל הקופה: לא רק שהם הודחו מהנשיאות שבה זכו בבחירות הגונות ודמוקרטיות, אלא גם מאות מתומכיהם שנעצרו בהפגנות בכיכר ראבעה אלעדויה הושלכו לבתי הכלא, והיחס אליהם קשה ומשפיל: הם מוחזקים בצפיפות רבה, אינם רואים את אור השמש, ורבים מהם שובתים רעב. אם השלטון מתייחס אל "האחים המוסלמים" ותומכיהם כאל טרוריסטים, למה שהם לא יתנהגו ככאלה?
להשתתף או לא הרקע ההיסטורי של הפיצוץ חשוב גם הוא: באמצע ינואר אמור להתקיים במצרים משאל עם לאישור החוקה החדשה שניסחה ועדה בת 50 אינטלקטואלים ושנועדה להחליף את החוקה הנוטה לאיסלאם שהתקבלה בימי מורסי. הפיצוץ נועד להרתיע אנשים מלעמוד בתורים אל נקודות ההצבעה כדי לא להיות חשופים פיגועים.
הגופים האיסלאמיים חלוקים בגישתם למשאל העם: "האחים המוסלמים" וארגונים אחרים התומכים בהם מתנגדים לעצם ההשתתפות במשאל העם, שכן זו מעניקה לממשל הנוכחי ולמעשיו חותמת הכשר. בנוסף, "האחים" מתנגדים לסמכויות הרחבות שמעניקה הצעת החוקה החדשה לצבא ולנשיא על חשבון הפרלמנט - לסמכות התביעה להעמיד אזרחים לדין בפני בתי דין צבאיים ולאיסור להקים מפלגות על בסיס דתי או אתני. הם סבורים, ובמידה רבה של צדק, שחוקה זו תחזיר את מצרים לימי מובארק האפלים, וכך יחוסלו הישגיה של מהפכת 25 בינואר 2011 שאיפשרה להם להשתלט על הפרלמנט והנשיאות. הסלפים, "מתנגדי האחים", סבורים לעומתם שיש חובה להשתתף במשאל ולאשר את החוקה, וזאת במטרה לקעקע את מעמד "האחים המוסלמים". שני הצדדים מגייסים חכמי דת כדי שיוציאו פסקי הלכה התומכים בעמדותיהם.
עם זאת, חשוב לציין שגם בקרב הציבור הליברלי החילוני יש רבים המתנגדים לחוקה עקב המגבלות שהיא מטילה על זכות ההפגנה, הדיבור והפרסום. לאחרונה נשפטו כמה פעילי זכויות אדם - בחורים ובחורות - למאסר על שהפגינו נגד השלטון ופרסמו מאמרים ברשת בעניינים שלא היו לרוחו. ברור שגם אם תאושר החוקה ואחריה ייבחרו פרלמנט ונשיא, יהיו רבים - ליברלים ואיסלאמיסטים כאחד - שלא יקבלו את המצב, יטענו לזיופים ויפעלו בדרכים חוקיות ולא חוקיות לערעור המצב במדינה.
חרושת השמועות בימים האחרונים מתגלגלות שתי שמועות ברחוב המצרי. האחת היא שיש גופים המפזרים ברחבי המדינה נוסחים מזויפים של טיוטת החוקה, כדי לגרום לאזרחים להצביע באופן שונה מזה שהיו מצביעים על הנוסח האמיתי. השמועה השנייה היא שהגנרל אסיסי נהרג בפיגוע לפני כחודשיים והשלטון הציב במקומו כפיל הנראה כמוהו ונשמע כמוהו. שמועה זו חשובה במיוחד לאור האפשרות שאסיסי יעמיד את עצמו כמועמד בבחירות לנשיאות.
המעטפת הערבית אין להפריד את הפיגוע באלמנצורה מן המתרחש ברחבי העולם הערבי: ההרס הנורא והסבל הבלתי נתפס שנפל על אזרחי סוריה, הפיגועים ההמוניים המתרחשים כמעט מדי יום בעירק, המלחמה הבלתי פוסקת בין השבטים בלוב, ובימים האחרונים גם המלחמה - בין שבטים - ברפובליקת דרום-סודן. כל אלה מציפים את אמצעי התקשורת שמהם משתקפת תמונה כי "כל העולם זירת קרב וכל האנשים לוחמים".
במצב פנימי משברי ההולך ומתדרדר במצרים, ובמצב חיצוני רב-משברי ההולך ומחמיר במעטפת האזורית, הסיכוי שאנשים יחשבו בהיגיון קר הולך ונמוג. הרגשות מתעצמים, יצר הנקמה מתגבר, והרצון "לשרוף את המועדון" הולך ומשתלט על כל מי שיכול להזיק לאחרים. "האביב הערבי" חיסל שכבות אליטה שיכלו לנהל את המדינות הללו והפקיר את אוכלוסייתן לבעלי אג'נדות קיצוניות שאינם בוחלים באמצעים כדי להשליט את רצונם על האחרים.
על ישראל לשמור מרחק מן הבִּיצה הרותחת של המזרח התיכון. המציאות שוב מוכיחה כי לא ישראל היא הבעיה של המזרח התיכון, אלא תושביו ותרבותם. על כך כבר נכתב בקוראן: "אללה לא ישנה את מה שבנפשות האנשים, אלא אם ישנו הם את אשר בנפשותם" (סורה 13 פסוק 11).
