אלוף עטור תהילה, ראש עיריית חיפה, משקם העיר ירוחם, ח"כ, יו"ר מפלגת העבודה, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, אין ספק של
עמרם מצנע יש רקורד צבאי ואזרחי מאוד רציני ומגוון, ועל-אף כל אלה, נראה שבנושא המדיני הוא עיוור גמור, חסר כל הבנה לשורשי הסכסוך, מנותק לגמרי מהמוקד המבעבע של העימות.
ובכן, מהו שורש הסכסוך בינינו לבין ערביי ארץ ישראל? השורש הברור והמובהק הוא אי ההסכמה שלהם לקיומנו כאן כמדינה יהודית. לטעמם, המדינה היהודית היא נטע זר כאן, ולא רק לטעמם, אלא אף לטעם רבים מהערבים אזרחי ישראל. רק השבוע עלה ח"כ ערבי אזרח המדינה וחבר בפרלמנט שלה לדוכן ואמר, "אנחנו היינו כאן לפניכם ונהיה כאן אחריכם". רוצה לומר, תחלופנה כמה שנים ואנחנו או נחסל אתכם או נעיף אתכם מכאן, ואת העובדה הפשוטה הזו, ח"כ מצנע לא רואה או שמא הוא רואה אותה ומעדיף להתעלם.
ניתן למתוח ביקורת על שחרור מחבלים, ניתן למתוח ביקורת על בנייה במועדים ספציפיים, הגורמים נזק תדמיתי בעולם, במקום לדחותה למועדים אחרים בהם ייגרם פחות נזק, ניתן לומר שהכיבוש משחית, ניתן גם לומר מנגד שאנו מעדיפים לחיות מושחתים מאשר למות צדקנים, אך לא ניתן לוותר על דרישה אולטימטיבית שתהיה תנאי יסוד בכל הסכם שלום, דרישת ההכרה בנו כמדינת הלאום היהודי.
וזו אינה דרישה מדינית, אלא דרישה ביטחונית ממעלה ראשונה, אשר היה לה מקום גם בהסכמים עם מצרים וירדן, אך שם החשיבות הייתה פחותה, שם חתמנו הסכמים עם שלטונות שלפחות אז נראו מאוד יציבים, והשלטון בירדן אכן יציב, והאינטרסים שלו הם אלה שמבטיחים את השקט, ובמצרים על-אף אפיזודה קצרה איסלאמית, אף היא חזרה למסגרת שלטונית אשר מתעניינת בעיקר מה קורה בתוך מצרים, ולא מתעסקת בהשתלטות האיסלאם על העולם.
אבל כאן, חמש דקות מכפר סבא, מרחק יריקה מנתב"ג, טווח פצמ"ר מלשכתו של עמרם מצנע בכנסת, איננו יכולים לקחת סיכונים גדולים מדי, כי הרי ההסכם הוא רק נייר, השאלה מה עומד מאחוריו, ואנו יודעים שאין ממש שלטון בשטחי יו"ש, אנו יודעים שברגע שנצא מחלקים מהשטח, צפויה שם מהומת אלוהים, אנו יודעים שכמו בעזה, ברגע שנצא, קיים סיכוי סביר שהחמאס ישתלט על השטח, ומה נעשה אז? נחכה שאוטובוסים יתחילו להתפוצץ בירושלים ובתל אביב?
מדינת ישראל חייבת להבטיח לא רק את כוונותיו הטובות של אבו מאזן ככל שהן טובות, אלא גם להבטיח ככל הניתן שכוונות אלה לא ישתנו ובייחוד להבטיח את יכולתה של ישראל ואת יכולת העולם להבחין בדיוק אם ומתי הכוונות האלה משתנות, והמינימום המבטיח את הכוונות האלה הוא הכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, ומניעת הסתה כסעיפי יסוד בהסכם השלום, סעיפים שהפרתם או ביטולם מהווה (א) הכרזת מלחמה נגדנו (ב)ביטול ההכרה הבינלאומית במדינה הפלשתינית.
ככל שכך ייראו ההסכמים, תהיה חשיבה כפולה ומכופלת של כל גורם ערבי קיצוני שינסה להשתלט על השטח, וכאשר ישתלט, חוזה השלום יקרוס, המדינה הפלשתינית תיעלם כישות מדינית, ואנו נוכל, לדעת כולי עלמא, לפעול בכוח, ונפעל בכוח על-מנת להבטיח את ביטחוננו, אל מול מערכת שהפרה את הסכם השלום מולנו.
האלוף מצנע, אנא הפעל שיקול דעת, אסור לנו לאבד את ההכרה.
