מלחמת העולם השלישית מתנהלת במלוא עוזה ברחבי העולם כבר שנים, קשה לציין את נקודת התחלתה, אבל אפשר לטעון שהכרזתה הרשמית הייתה ב-11 בספטמבר 2001 על-ידי
הפיגוע בבנייני התאומים בניו-יורק. זו מלחמת האיסלאם לכיבוש העולם המנוהלת על-ידי ברית של תנועות איסלאמיות כשבראשה עומדים האחים המוסלמים. באכזריותה אפשר להשוואתה עם מלחמת העולם השנייה, אבל בתחכומה, ברמת השקרים, התעמולה וברוחב תחומי המבצעים המופעלים בניהולה היא עולה על המהלכים שהיו בכל המלחמות לפניה.
פרקים הקודמים: פרק 1 -
חדירת האחים המוסלמים לזירה אמריקנית והתבססותם.
פרק 2 -
דוגמאות תפקוד הנשיאים האחרונים (המשך).
פרק 3 - השתלטות אחים המוסלמים על הממשל הפדרלי סיימנו את הפרק הקודם בסוף תקופת נשיאותו של
ג'ורג' בוש שעל-אף הקשרים שלו עם בעלי ההון המוסלמים השתדל להילחם בטרור האיסלאמי. חייבים רק להדגיש שלארה"ב היו לא מעט בעלי ברית בעולם הערבי ורוב המדינות הערביות היו ידידותיהן, אבל הממשלות שלהן לא היו ממשלות איסלאמיות קיצוניות. ממשלות איסלאמיות שלטו אז רק באירן וטורקיה.
אף על-פי שמדינות הנפט תרמו מיליארדים בכל קצוות תבל למען התפשטות האיסלאם, הן ככל הנראה לא תיארו לעצמן איזה מפלצת תיווצר בעקבות התרומות הללו. בהתחלה היו אלה מלחמות השחרור "מהכופרים" שזכו בתמיכה מסיבית של ההון המוסלמי, בעזרתו האחים המוסלמים עם יתר תנועות האסלמיות "התנחלו" במקומות רבים באירופה וארצות הברית ומשם החלו במאבק להשתלטות על המדינות "המארחות" וגם על מדינות הבית שלהם. היו אלה שראו את הנולד מהתחלה – כמו במצרים, בה פעילות האחים הייתה אסורה כל השנים, והיו אלה שלא חשו כל סכנה בפעילותם.
כבר הזכרנו את מדינות אירופה שברצון ויתרו על עצמאותן עם הקמת האיחוד האירופאי - הן רק לא הבינו שהקמתו מסמלת את קץ לאומיותן, תרבותן וחופש ההחלטה על גורלן. כוחות שונים בתכלית השתלטו על האיחוד - התאגידים הבינלאומיים, בהם ההון המוסלמי הוא דומיננטי. בהזדמנות הראשונה הם ניצלו את מוסדות האיחוד כדי להקים באירופה בכוח הזרוע באמצע שנות התשעים שתי מדינות מוסלמיות: בוסניה וקוסובו במהלך מלחמת האזרחים ביוגוסלביה שהוצתה ע"י שירותים החשאיים של מדינות המערב. כמו במקומות רבים אחרים. יוגוסלביה מאוחדת הייתה מקור הסדר והשקט באזור, בו תמיד היו מלחמות עקובות בדם בין העמים השכנים. בגלל עליונותו של הכח הצבאי היוגוסלבי ואחר כך הסרבי מדינות האיחוד לא יכלו לבצע את המזימה לבדן.
אבל בימים ההם מעבר לאוקיאנוס שלט ממשל קלינטון, שהיה כבר אז בובה בידיהם של האחים המוסלמים (ראה פרק הקודם) ובנוסף התפוצצה פרשת מוניקה והיה מדובר כבר על פיטורי הנשיא שהיה זקוק בצורה נואשת לקרש הצלה כדי לשרוד. קרש הוא לא מצא, במקומו הוא יזם את
מלחמת "שחרור" קוסובו (אזור סרבי, בו היה מיעוט אלבני) שבינתיים בעזרת מדינות האיחוד התמלאה בהמוני מסתננים אלבנים מהמדינה השכנה.
התקשורת המערבית הייתה מלאה בסיפורים על "
פשעי מלחמה של הסרבים" (על פשעי מלחמה של אלבנים והבוסנים לא היה ציוץ – זה כנראה דומה מאוד לדיווחי אותה התקשורת על הנעשה באזורנו).
ממשלת ארה"ב פתחה בהתקפה אווירית לא נגד צבא הסרבי, אלא נגד האוכלוסייה האזרחית שבאכזריותה אפשר להשוואתה עם מלחמות קוריאה, ויאטנם ואפילו עם מלחמת העולם השנייה. ארצות האיחוד הפעילו כוחות יבשה – והמעשה נעשה: הוקמו שתי מדינות איסלאמיות בדרום אירופה שנהפכו במהרה למרכזי טרור ביבשת וגם לבסיסי מעבר המסתננים המוסלמים למדינות האיחוד.
בפרק הקודם תיארנו את הדרך בה הפכו בעלי ההון האיסלאמי את ממשלות ארה"ב לבובות המופעלות על-ידם. אבל בכל זאת הממשלות היו ממשלות אמריקניות ולארגוני האיסלאם זה לא היה מספיק. הם למדו את הסדרי זרועות השלטון השונות במדינה והשכילו להבין שבעלי התפקידים "בני המקום" לא יתנו להם להשתלט על המדינה.
עוד בתחילת פעילותם בעורמה ובסתר הם החלו להכין מועמדים מטעם התנועות האיסלאמיות לתפקידים הגבוהים בממשל - נבחרו מספר מועמדים באוניברסיטאות שונות ברחבי המדינה שקיבלו תמיכה לוגיסטית וגם כספית. התנועות האיסלאמיות השתדלו ליצור למועמדים רוח גבית לכניסתם לחיים הפוליטיים: היה ברור שלמוסלמי אין סיכוי אפילו הקלוש ביותר להיבחר לתפקיד הנשיא.
באיסלאם אין זו בעיה, השקר אצלם הוא לגיטימי בהחלט (זו אחת "מהמתנות" שהם הביאו לאנושות), לכן לא הייתה שום בעיה בהכרזה על "נוצריותם" של המועמדים, ביקורם בכנסיות והעמדת פנים של אמריקנים "נורמטיביים" רגילים. זה עבד ובשנת 2008 חניך האחים התמודד פעם ראשונה על התפקיד הרם במדינה.
הבחירות התנהלו בצל המשבר הכלכלי שפקד את ארה"ב והפך למשבר עולמי, נוצרו תנאים בסיסיים להצלחתם - כדי לנצח הם הפעילו מכונת התעמולה ו-"שימנו" אותה במיליארדי דולרים, השמיצו את המתחרים, הפחידו את האזרח הפשוט בהתפרקות הכלכלה, במלחמה ובמה לא? בכל זאת במצב רגיל המועמד של האחים לא היה נבחר, רק המצב המשברי גרם לבחירתו - לתפקיד הנשיא נבחר ברק חוסיין אובמה.
הניצחון היה מכריע: חוץ מתפקיד הנשיא, מפלגתו - המפלגה הדמוקרטית קיבלה רוב בבית הנבחרים ובסנאט – שני בתי המחוקקים, שהקל מאות על מלאכת ההשתלטות של "הכוחות החדשים" על הממשל, הם למעשה הגיעו לשלטון מוחלט ללא עוררים.
