אחרי 8 שנים של תרדמת, בתקופה סימבולית הסמוכה לתאריך ההוא שמחזיר את כולנו לרגע שקטע את הדממה, מבזק חדשות מיוחד שבישר על האירוע המוחי של ראש הממשלה דאז
אריאל שרון ב-4 בינואר 2006. הכניס אותו לתרדמת, קומה בלשון העם, ממנה הוא לא התעורר עד היום הזה.
הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שהייתה העברת הסמכויות של ראש הממשלה לממלא מקומו בפועל לזמן בלתי מוגבל ואף אחד מהנוגעים בדבר לא באמת ידע איך לתפעל את האירוע. היו שלושה בסוד העניינים בלילה ההוא, ממלא-מקום ראש הממשלה,היועץ המשפטי לממשלה ומזכיר הממשלה, שבשיחת ועידה העבירו את השלטון ל
אהוד אולמרט, שהיה מאותו רגע ראש הממשלה (בפועל).
אף אחד לא באמת ידע מה קורה. התקשורת, הפוליטיקאים, כולם פעלו על אוטומט, את מעט האינפורמציה שהייתה להם הם שתפו עם הציבור, הייתה אז זרימה בלתי פוסקת של עידכונים,מהימנים יותר או פחות ובכל זאת מתוך הגישוש באפלה,הצליחו לצור תחושה שהכל בשליטה, מדינה שלמה באותם רגעים שותה בצמא את העידכונים השוטפים שהועברו באמצעות התקשורת על סמך הפרטים של משרד ראש הממשלה.
השנים חלפו, ממשלות קמו, נפלו וההנהגה? היא עדיין במצב של קומה. מצליחים להתל בה שיום אחד עוד נראה פה את השלום, והיא מצידה מפליאה במחוות כאילו הצד השני היה נוהג כך אילו הסיטואציה הייתה הפוכה.
מחוות הרצון הטוב של שחרור האסירים בוצעה בפעימה שנייה או שלישית... זה לא העניין המהותי כאן אלא העובדה הכואבת שמתבטאת בפגיעה בארה"ב, 'ידידת האמת של ישראל', מעשה שהתרחש לפני רגע כשמדברים במונחים היסטוריים, 29 שנים שעבור אדם אחד הם נצח. צמד המילים 'ידידת אמת' שבצדק או שלא הפך למונח שגור בפינו בהתייחס לארה"ב, השכיח את ג'ונתן
פולארד, השאלה העולה בעניינו היא האם זו ההתנהגות הראויה בין ידידים?
באחרונה עניינו עלה שוב על סדר היום התקשרותי ובהשפעתו של זה, חתמו לאחרונה למעלה ממאה חברי כנסת מכל סיעות הבית על מסמך הנושא דרישה מהנשיא
שמעון פרס לפעול לאלתר על-מנת לזרז את שחרורו. השר לשעבר דני נווה, זכה לבקר את פולארד בכלאו וביום חמישי האחרון זכו עשרות אנשים להימרח על עמודי החדשות כשהניפו את עצמם בליווי שלטים זועקים באדום את המספר 29.
בשורה התחתונה כל אחד דואג לאינטרס שלו, ממשלת ישראל הימנית לכאורה דואגת למצוא חן בעיני הממשל האמריקני שהם חפצים בשלום ואף אחד לא חושב לרגע שמשהו מנסה להתל בה, התקשורת דואגת למחזר אייטמים ולהזכיר שוב ושוב שאריאל שרון עדיין בקומה ומכל זה עולה שאלה אחת. משהו באמת דואג לאינטרסים של ג'ונתן פולארד?
