שמתם לב פעם לתמונות מזירות רצח? המון שוטרים עומדים בחוץ, למרות שממש לא ברור מה הם עושים שם. בדומה לכך, אפשר לראות עשרות ומאות שוטרים בכל משחק כדורגל, ואלפים נפרסים ברחובות כאשר יש הפגנה או ביקור ממלכתי. אבל איפה הם ביום-יום? למה אנחנו לא רואים אותם?
משטרת ישראל הפקירה לחלוטין את השטח. במדינות מפגרות כמו ארה"ב ובריטניה תראו שוטרים במרכזי הערים, אבל אנחנו הרי הרבה יותר חכמים מהגויים. והראש היהודי קובע: שוטר טוב יושב בתחנה ולא מונע פשיעה אלא מגיב עליה בדיעבד. זהו השלב הראשון והקריטי באווירה של הזלזול בחוק: כאשר נציגיו הם בבחינת "בל ייראה ובל יימצא".
"יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", בירך רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו לפני פטירתו. התלמידים תהו: זה הכל? "ולוואי", השיב רבם. ריב"ז היטיב להכיר את הנפש האנושית: כאשר אדם רואה שהוא עלול להיתפס ולהיענש, נוצרת הרתעה. ומכלל הן אתה שומע לאו: כאשר לא רואים שוטר, לא נרתעים ואז מבצעים עבירות.
טיפשות? עצלות? שניהם? זהו הליקוי הגדול ביותר בעבודת המשטרה, הנובע מתפישה שגויה מיסודה. זה לא עניין של תקציבים, זה לא עניין של כוח אדם, זה לא עניין של משימות אחרות. זה עניין שבאמת קשה להבין מהיכן הוא נובע. טיפשות? עצלות? שניהם ביחד? בכל מקרה, מכאן צריך להתחיל, כי בלי זה - שום דבר לא יעזור. המשטרה חייבת להיות ברחובות. זה כל כך ברור ומתבקש, עד שכמעט מביך שצריך לומר זאת.
לזכותה של המשטרה יש לומר, שכבר כמה עשרות שנים היא נדרשת לעסוק בביטחון בנוסף לשיטור. אך אין זו גזירת גורל. את משימות הביטחון הללו צריך להפקיד בידי שוטרים שיתגייסו למדים הכחולים במקום לירוקים של צה"ל. גם מי שאין לו פרופיל קרבי יכול לפטרל ליד קניון, וגם מי שיש לו קל"ב יכול לאבטח הפגנה. זה גם לא יעלה כסף: פשוט להסיט את התקציב הדרוש ממשרד הביטחון למשרד לביטחון פנים. בצורה זו יתפנו השוטרים המקצועיים למשימות שיטור מקצועיות.
צריך גם לתת למשטרה יותר משאבים, תוך פיקוח הדוק על השימוש בהם (כדי למנוע יצירת עוד חור שחור לצידו של תקציב הביטחון). כבר יצא לי להזכיר ביטוי האהוב עלי: If you pay peanuts, you get monkies. אלו שוטרים אפשר לקבל תמורת כמה אלפי שקלים לחודש? כאשר הפשיעה הולכת ונעשית נועזת יותר, לרשותה של המשטרה חייבים לעמוד הכלים המתקדמים ביותר - ונא לזכור שישראל היא מעצמת היי-טק.
דנינו לא מתאים מעבר לכך, המשטרה זקוקה לניעור כללי. בלי להגזים, דומני שלא עובר שבוע בלי כתב אישום או תביעה או פסק דין נגד שוטר. לפעמים זה על רשלנות, לפעמים זה על בריונות, לפעמים זה על טמטום - וזה במקרים הקלים; יש גם תיקי שוחד ועבירות מין. אני מוכן להתערב, שמספר השוטרים שלא נתפסים גבוה בהרבה. זה אומר, שבמשטרה כבר מזמן אין כמה תפוחים רקובים, אלא לפחות כמה וכמה ענפים - ושדרוש לא רק ריסוס אלא גם גיזום מקיף. ואם נעזוב את הלשון החקלאית: יד קשה כלפי כל שוטר כושל, רשלן ועבריין.
האם הפיקוד הנוכחי של המשטרה יכול לבצע ניעור זה? ספק רב, וממש לא משנה מי הם המפכ"ל והניצבים. באופן הכי טבעי, מי שגדל בתוך ארגון - מתקשה מאוד לשנות אותו. אדם לא משנה מערכת שהביאה אותו לצמרת, אדם לא יוצא נגד מי שאיתם הוא עובד עשרות שנים. לכן, אם רוצים לתקן מן היסוד את המשטרה - ואין ברירה אחרת - חייבים להביא לה מפקדים מבחוץ, כאלו שיאתרו את הכשלים ויבצעו את השינויים. לכן, הארכת כהונתו של
יוחנן דנינו היא ההפך הגמור ממי שבאמת נחוץ למשטרה ולציבור בישראל.
המשימה הראשונה והדחופה ביותר היא החזרת ההרתעה של המשטרה. זה מחזיר אותי לנקודה בה פתחתי: איש אינו מפחד ממי שהוא אינו רואה. המשטרה חייבת להיות בשטח, תוך שהציבור שומר החוק יידע שכל שוטר הוא כתובת לכל תלונה, ושכל שוטר הוא מקצועי די הצורך ונבון די הצורך כדי לתת לפחות מענה ראשוני. בלי זה, לכל השאר אין משמעות.
