הפקה עשירה כ"כ באקרובטים, מיטב כוכבי הקאמרי, למוזיקה והשירים שחיבר סטיבן זונדהיים ל"דבר מצחיק קרה...". אף הפקה קודמת של קומדית-המחזמר הנודעת, לא הייתה כה מלבבת, מצחיקה ומענגת כמו זו הנוכחית בתיאטרון הקאמרי.
שני פקטורים חשובים הם האחראים הראשונים להצלחה הפנומנלית: בימויו של עמרי ניצן, שיודע כל כך טוב לתת את הטאץ' הנכון על ניואנסים והדגשים שמאירים את עיני הצופים, והם בנוסף לחומר המקורי השמרני יותר. עמרי ניצן מרענן את הסיפור שמבוסס על 7 מחזות של גאון הקומדיה הרומית, פלאוטוס, בעוד התרגום של אלי ביז'אווי והיכולת הפנומנלית שלו לשחק במילים ולהעשירן בציטוטים מכל תולדות התרבות אי פעם, (ביאליק, מרטין לותר קינג ועוד) גורמים לכך שהוא משדרג את ההצגה ומעלה אותה לגבהים נישאים ביותר.
השפה היא המסד של כל מחזה, והעושר המוסף שיוצר ביז'אווי לטקסט המקורי, מעצימים את הקומי והופכים אותו מצחוק - לרמה של שנינות מופלאה. אין תמה שבתכניית ההצגה המעולה, נכלל מאמר של אריך סגל, המומחה לקומדיות הקלאסיות, שממנו למדתי באוניברסיטת ת"א שנינות מהי.
ברט שאבלוב ולארי גלברט כתבו את המחזה, שביז'אווי תרגם ועיבד אותו, וכך, צוות השחקנים שהם כולם כוכבי השורה הראשונה של התיאטרון הקאמרי, מגישים לקהל מעדן שאין כמוהו. לאיתי טיראן, שכובדם של כל מחזות שייכספיר וכן "סיראנו דה ברז'ראק" מונח על כתפיו - ההופעה "בדבר מצחיק קרה...” היא בבחינת התפרקות מהמתח והמשא הכבד, תוך שהוא נהנה מעצם המשחק כקתרזיס משחרר, ובה בעת - מהנה את הקהל עד בלי גבול, גם תוך חילופי זהות.
שלמה בר אבא (האחד ואין שני לו, שמסובב את הקהל סביב אצבעו הקטנה) כמשרתו האישי של בן למשפחת פטריקים רומאים, הרו (עידו רוזנברג הדרמטי, שגם עבורו זה תפקיד כה מנוגד לכל שאר תפקידיו, וכאן הוא נהנה לשחק את הנער התמים, הביישן, שמתאהב בקורטיזנה הפרוצה, אך עדיין בתולה, (רונה לי שמעון רבת הכשרונות). בר אבא מתאווה להשתחרר מהיותו עבד ומוכן לעשות הכל ע"מ לעזור לנער התמים לחבור לפרוצה הבתולה, שנמכרה ע"י הסרסור (גדי יגיל עם הקסם הבלתי רגיל שלו ומטען הכשרון הקומי הכה ייחודי), והובטחה כבר לגנרל שעומד להגיע לקחתה. הכל - תמורת שחררו מעבדות.
על הבמה המעוצבת בידי אורנה סמורגונסקי, שאף עיצבה את שלל התלבושות הזוהרות של הנערות העובדות, ואת שני השרפרפים, האחד המפוסל כחזה אשה, והשני כישבנה מאחור, שכמו נלקחו מציורו הנודע של רנה מאגריט, מצויים שלושה בתים. השמאלי - בית עינוגים עם שלל יפהפיות המדגימות את יכולות האקרובטיות שלהן בכשרון רב. רובן אכן בעלות רקע אקדמי במחול, שגופן מעוצב להפליא, והשואו שהן נותנות מרענן את הסיפור ונוסך בו גוון קרקסי-בידורי ביותר. כך גם הרקדנים המקצועיים שבקורוס.
בבית השני גרים הוריו של הרו - רמי ברוך הנפלא (הזכור לטובה כבן גוריון ב"הילכו שניים יחדיו?), כאן - כאציל חרמן, ועירית קפלן העסיסית כאשתו, שליבה כמה לכבוש לעצמה את הגנרל המרשים שהגיע לרכוש את הבתולה מהבורדל-אסף פאריינטה, עם קולו האופראי המופלא, ונוכחות פאטריארכלית הממחישה עד כמה מתאים לו לשחק מלך, שליט או שר צבא.
בבית השלישי היה גר אב לתאומים שנחטפו ממנו בילדותם, והוא סובב בעולם כדי לחפשם (עזרא דגן, בביצוע מבריק של תפקיד, שבהמשך, הוא והסיטואציה הושאלו ע"י שייכספיר ואחרים לקומדיות שלהם).
מלבד כל רשימת הכוכבים בתפקידים הראשיים, הרי בקורוס של הרקדנים-זמרים-חיילים משובצים כמה מטובי שחקנינו: יוסי טולדו, כשרון קומי עם קבלות; גיא אלון, שיכולת התנועה המרשימה שלו בתפקידו כסוס במחזה "אקווס" לא תשכח; טל וויס שכל תפקיד שמילא עד היום היה כפנינה בשרשרת תפקידיו - דרמטיים, קומים ומה לא. בין הקורטיזנות המצודדות והחטובות, בלטה דמותה של הדראג-קווין קיי לונג, שגם היא העשירה את הסיפור בנופך המיוחד שלה.
בקיצור, קשה לרדת לכל עושר פרטי הפרטים, אך האוזן שתשמע את חידודי הלשון בהצגה ואת המוזיקה של זונדהיים, העין שלא תשבע את הריקודים, האקרובטיקה והמצבים הקומיים, התזמורת המצוינת שבירכתי הבמה - כל אלה מבטיחים לצופים הצגה בידורית עשירה ומושקעת ברמה גבוהה לא פחות מהמיטב של ברודוויי, ושלאחריה באמת לא כדאי לבזבז את הדולרים בניו-יורק על מחזמרים - כי כאלה יש לנו בשפע - ונהדרים לא פחות. וכך, גם "קזבלן" וגם "דבר מצחיק קרה" הם הטופ של המחזמרים שהקאמרי מעלה, והתענוג הוא של הקהל והשחקנים כאחד.
