לא אתאבל על שרון

מצטער, אותי לא תמצאו בין המבכים את מותו של אריאל שרון. אינני מתרשם כלל מדברי ההלל והשבח הנשמעים מכל עבר וממסע ההשכבה הבלתי נגמר כשההספדים מרעיפים סופרלטיבים על האיש, מורשתו ופועלו, מסכת חייו וסיפור מותו. שרון נפטר השבוע, אך למעשה פס מן החיים לפני כשמונה שנים. עבורי ועבור רבים מאחי היהודים, אריק שרון חדל כבר להיות למעלה משנתיים לפני שהיה לצמח נטול הכרה בעקבות שטף הדם שהכניעו. בזיכרונות המלווים אותי עת אני מהרהר באיש משמשים בערבוביה אימה וכאב, פחד ומשטמה. שרון הטביע אצלי חותם, בלי ספק. בגללו נהייתי עצוב, ירא, חרדתי מעט ובעיקר כואב. עוצמות כה גדולות של כאב עד כי ממש קשה לסבול. כאבי הוא נחלת רבים הסובלים עד היום מפשעיו ומהאסון אותו המיט על עמנו. תאמרנה הבריות שלא יאה לדון ברותחין את האיש שבעברו היטיב עם עמנו. לחיזוק טענתם תשמשנה תמונת אריק עטור התחבושת שהציל את המערכה במלחמת יום כיפור וכן ההקלטות בהן הוא קורא לחלוצי הדור לעלות על כל גבעה חשופה וליישבה. באלה אין כדי לשנות את עמדתי. בראייה מפוכחת ולאחר מעשה ברי שאת, שרון עניין רק דבר אחד - אריאל שרון. מהלך חייו מלמד על אדם כוחני שאינו יודע לקבל מרות. דמותו שדרה עוצמה, אלא שזו לא הייתה תולדה של מוסר וערכים, כי אם דפוס התנהגות להבטחת הצלחתו האישית. למען מטרה זו, כך התברר לאסוננו, כל האמצעים היו כשרים. משנבחר לראשות הממשלה, בהבינו את האקלים הפוליטי / תקשורתי בקרב האליטות השולטות ועל-מנת להימלט מאימת הדין בכמה פרשיות פליליות בהן נחשד, היה נכון לעשות הרבה על-מנת לשרוד ולשאת חן בעיני הפריץ - מערכת המשפט וכלי התקשורת שעמדותיהם ידועות. יועצים שהיו לרועץ הקיפוהו במה שכונה "פורום החווה" ושם נטוו תוכניות זדוניות שמטרתן הצלת שרון ממלתעות הפרקליטות על-ידי תרגיל הסחה ענק שיהפוך את סדר היום הציבורי על פניו ויסלול את הדרך להצלת שרון והאדרתו במקומות ה"נכונים". זכור לי הסקופ העיתונאי של רביב דרוקר ועפר שלח אשר בספרם "בומרנג" כתבו שאלמלא פרשת האי היווני לא הייתה באה ה"הינתקות" לעולם. עת נחשפתי לדברים, הייתי סמוך ובטוח שנושענו וכי הגזירה הוסרה. לא מניה ולא מקצתה. את הגילוי המרעיש ליוותה דממה תקשורתית מוחלטת, אפילו מפחידה יש לומר. המהלך זכור לכולנו. כמו סרט בלהות מרצדים בראשי האירועים המסחררים, מרצדים והולמים. הפגנות וחסימת כבישים, משאל המתפקדים, מחנה רעים שם בוצעה שטיפת מוח המונית לחיילינו, מפקד חיל אוויר שהוצנח לפקד על העקירה, מחסומי בטון לפני ציר כיסופים, יס"ם מכים נערים, עשרות אלפי חיילים סביב החניון בכפר מימון עת הפציע השחר. ובהמשך זעקת העקורים, בכי הגברים עטופי הטלית וטרוטי עיניים, אוטובוסים עמוסים בפליטים וכלי משחית אימתניים הקורעים לגזרים בתים שמחים. תחינת נשים צדקניות, השתדלות אצל חיילים עם משקפי שמש. איך פותחים לב אטום? תפילת הבנות בבית הכנסת... יש צורך להמשיך? אני מעדיף שלא, כואב מדי... רמיסת זכויות אדם, פגיעה בקודשי ישראל, בגידה בבוחרים וגניבת דעת, כוחניות והרס הדמוקרטיה - כל אלה ועוד.. מעשה ידיו לא להתפאר. והתוצאה: קרע בעם, ייאוש ואובדן אמון במדינה, פגיעה אנושה בחוסן צה"ל, משבר אמוני אצל רבים, חיסול ההרתעה והחלשתנו בעיני צוררינו. בכל אלה אשם שרון. בשנים בהן היה מוטל בתל השומר כששמים וארץ ממאנים לקבלו לחיקם, שילם עם ישראל על מעלליו בדם ובדמעות. עתה משנגאל גופו המוכה מייסוריו, נגאל גם עם ישראל מנוכחותו המעיקה.