אדם בתוך עצמו הוא גר שאלת גוף ונפש היא שאלה פילוסופית קלאסית ופתרונה להערכתי פשוט: הנפש (התודעה) היא תוצר של הגוף. המוח האנושי כה משוכלל שהוא גורם למכונה הביולוגית להיות בעלת רפלקסים, אינסטינקטים, יצרים, תחושות, מחשבות וגם תודעה עצמית.
"אני חושב משמע אני קיים" - ככל שהמוח משוכלל יותר, כך התודעה העצמית מפותחת יותר. לחיידק אין שום תודעה, הוא מכונה ביולוגית ותו לא. לנמלה כנראה יש רק אינסטינקטים, לעכבר יש מוח משוכלל ונעשים עליו ניסויים פסיכולוגיים בהתנהגות. לכלב יש רגשות עזים הוא אוהב, כואב. הקוף קרוב אלינו מאוד, ולנו ההומו-סאפיינס יש את תחושת התודעה העצמית הגבוהה ביותר.
מותר האדם מן הבהמה, הוא ככל הנראה ברמת התודעה. ככל שהיצור מודע יותר לעצמו ולמושג ה"אני", כך ניתן להתרשם שיש לו יותר "נפש". אבל כל העניין הזה של נפש ונשמה הוא ככל הנראה רק אשליה. התודעה היא אחד התוצרים של הגוף. אם הגוף מזדקן ונרקב, גם "הנפש" לעיתים דועכת, כפי שקורה במחלות זקנה שונות.
נפשו של האדם כבולה בעצם בתוך גופו. נזכרתי בכך עקב המקרה של שרון אשר היה כבול בגופו באופן מוחלט. כלומר, אם חלילה הוא היה בהכרה, הרי שהוא לא היה יכול לעשות עם זה מאום. רק לקלוט גירויים ללא שום יכולת תגובה. אנו רק יכולים לקוות למענו שרגעי ההכרה היו קצרים ביותר.
יתכן שהבן האוהב גרם לאביו סבל בל יתואר יתכן שהייתה אפשרות שאריאל שרון יפרד מאיתנו כבר לפני שנים, אך ככל הנראה משפחתו התעקשה להאריך את סבלו. יש סיכוי שלפרקים לפחות הוא היה בהכרה. רגעים אלו מתוארים באופן מרגש כמבע בעיניים ותזוזת אצבעות, אבל האמת כמו לקוחה מסרט אימה.
אם שרון היה בהכרה, הרי שבאותם רגעים הוא לא רק הביט בבנו באהבה כה גדולה כפי שמתואר, אלא חש כחטוף הכלוא במרתף עינויים ואינו יכול להזיז דבר. הזמן עובר ועובר ועובר, ואתה כלוא.
אינני סבור שאריק שרון היה צדיק גדול, אך עדיין מידת הרחמים אומרת שהתעללות כזו מוגזמת. לו היו עושים דבר כזה למחבל הכי נתעב, הייתה קמה צעקה אדירה. אדם אומלל וחסר אונים כלוא במשך שנים ללא יכולת תנועה, רק דבר אחד הוא יכול: לסבול. איך אתם הייתם מרגישים לו פסיכופט אכזר היה כולא אתכם במרתף, מחבר אתכם לאינפוזיה ומשאיר אתכם כך כקישוט שנים?
כולם הפסידו. אריק שרון המסכן היה המפסיד העיקרי. בית-החולים ועובדיו שעבדו לחינם, החולים שנדחו כי המיטה הייתה תפוסה, וכמובן כרגיל משלם המיסים שנאנס לשלם על השערורייה. אולי משפחתו של שרון הייתה היחידה שהרוויחה.
גלעד שרון: "אבא הלך כשהוא החליט ללכת". אריק שרון המסכן לא החליט כלום, הוא רק סבל נורא מכל רגע שהיה בהכרה.
אומרים תנו לחיות לחיות, לפעמים צריך לדעת גם לתת למות. אומרים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, נראה שהפעם הדרך לגן העדן הייתה רצופה בגיהנום שנבע אולי מכוונות טובות.
