כל המוסיף גורע

"המוסיף על הצריך גורם לחיסרון" [סנהדרין כ"ט א'] מקור הביטוי: מעשה הנחש וחווה בגן עדן. ה' ציווה: "ויצו ה' אלוהים על האדם לאמר: מכל עץ-הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית, פרק ב, טז-יז). במהלך שיחת חווה עם הנחש, כשניסה לפתותה, אמרה לו שהקדוש ברוך הוא ציווה אותה ואת אדם: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוהים לא תאכלו ממנו, ולא תגעו בו, פן תמותון" (בראשית פרק ג, ג). ניצל הנחש את העובדה שהוסיפה חווה גם את איסור הנגיעה, דחף אותה על האילן, ואמר לה: "כשם שאין עונש מיתה על הנגיעה, כך אין עונש גם על האכילה." דברי הנחש שכנעו את חווה, וסופה שאכלה מפרי עץ הגן. מתוך שהוסיפה חווה איסור שלא נאסר, באה לעבור על האיסור שנאסר. נלמד מדברים אלו, כי בטרם תחילת הכתיבה של חוות הדעת - צריך לבדוק את ההזמנה, ההחלטה, כתב המינוי, ורק לאחר מכן ניגשים לנושא. לא כך נהג המומחה המהנדס שמחה פלדמן אשר מונה מטעם הנתבע בת"א 10756/99 מנדלוביץ מיכל ואיתמר נ' אלי יוחנן, בית משפט השלום בירושלים, שופט: יצחק מילנוב, פורסם בפדאור. אף שבתיק זה מונה מומחה מוסכם מטעם בית המשפט ולפיכך חוות הדעת של הצדדים אינן ראייה בתיק, בית המשפט התיר, בנסיבות העניין, הוספת חוות דעת מטעם הנתבע, לעניין העבודות המפורטות בכתב התביעה בכנגד. הייתה זו הסכמה דיונית בערכאת הערעור - ולהלן ציטוט מפסק הדין 10756/99 הנזכר בנדון: "יוער, כי לאחר שהוגשה חוות דעתו הראשונה של המומחה קליין, ובטרם הוחל בביצוע התיקונים בדירה ע"י הנתבע, ביקש ב"כ הנתבע מביהמ"ש, להורות למומחה קליין להגיש חוות-דעת גם בעניין שווי התוספות והשינויים נשוא כתב התביעה שכנגד, בקשה אשר התקבלה על-ידי בית המשפט בהחלטה מיום 16/01/01 (ע' 8 ש' 8-9). על החלטה זו הגישו התובעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 3049/01), במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יוכל הנתבע להגיש חוות דעת מטעמו בעניין שווי העבודות המפורטות בכתב התביעה שכנגד". מתפקידו של המומחה היה במקרה זה לבדוק עבור מה בדיוק נשכרו שירותיו המקצועיים באמצע ההליך המשפטי, דבר שאינו מקובל וצריך להדליק נורה אדומה. חזקה על מומחה בעל ניסיון, הבקי בהליכי משפט כי אכן בדק את הטעון בדיקה. בפועל, גלש המומחה שמחה פלדמן וחרג ממסגרת המינוי - כאילו מצא במה חופשית לכלול בחוות דעתו כל שיחפוץ. החריגות הללו לא הועילו לנתבע וגררו דברי ביקורת על חוות הדעת - גם לגופה; על כך נאמר "כל המוסיף גורע".

להלן ציטוט מפסק הדין:

"זאת ועוד, ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים במסגרת בר"ע 3049/01 הייתה להגשת חוות דעת נגדית מטעם הנתבע לעניין התוספות והשינויים נשוא כתב התביעה שכנגד בלבד, ולא לעניין ליקויי הבנייה והאחריות להם, אלא שהנתבע, מסתבר, עשה דין לעצמו,והגיש חוות דעת מטעמו המתייחסת, פרט לתוספות- גם לקביעות המומחה קליין בנוגע לליקוי הריצוף, להתקנת חלונות הגג, ולדלתות הכניסה. מהלך זה איננו יכול להתקבל: "משהגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית - ככל שהגיעו- וזו קיבלה תוקף של החלטת בית המשפט, אין לאפשר לצדדים לחזור בהם מן ההסכמות האמורות"(ת"א (מחוזי-חיפה) 297/96 אוחנה אברהם נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2)6250, 6259). לאור האמור, דין קביעותיו של המומחה פלדמן לעניין ליקויי הריצוף להידחות, ולו מטעמים אלו בלבד. עם זאת, גם לגופו של ענין אין מסקנותיו יכולות לעמוד: קביעתו של המהנדס פלדמן בדבר קיומו של קשר סיבתי בין החלפת צנרת ההסקה ע"י התובעים לבין תשתית הריצוף הלקויה, מבוססת על בדיקה של שני אריחים בלבד (אריח אחד באזור בו פורקה צנרת ההסקה, ואריח שני באזור אחר), בעוד שמסקנת המומחה קליין מבוססת, כאמור, על בדיקה מקיפה של מספר רב של אריחים. לא זו אף זו, במכתבו של המומחה קליין לב"כ הצדדים מיום 15/05/01, הבהיר המומחה, באופן חד-משמעי, כי "הריצוף לקוי שלא בגלל ההחלפה הנ"ל..". בחקירתו הנגדית חזר המומחה והדגיש, כי אין כל קשר בין החלפת הצנרת, לבין התשתית הלקויה של הריצוף: "ת: אני השתדלתי בחוות דעתי הראשונה לא להתייחס לאריחים שהיה ברור שהם הוחלפו כתוצאה מאותה בעיה שהייתה בצנרת. לכן, המקומות שציינתי שראיתי ליקויים כמו שקיעות, לא התייחסו למקומות בהם הוחלף הריצוף אלא למקומות אחרים .." (ע' 26 ש' 5-8)

מורה נבוכים:

אל תתנדב לרצות את משלם שכרך והיה צמוד לכתב המינוי או להחלטה בדבר גבולות חוות דעתך במיוחד כשאתה נקרא לתת חוות דעת באמצע הליך משפטי. חריגות מכתב המינוי הן גריעה ולא תוספת.