סטנלי פישר, האיש שהחזיק את הכלכלה הישראלית בשנות המשבר הכלכלי העולמי (שטרם חלף), זכה לביקורת בעיתונות הכלכלית. כעתונאי בעברי, זיהיתי את מקורות הביקורת הזאת שהופצה בידי כתבים כלכליים: משרד האוצר.
משרד זה בעל עוצמה כלכלית מובנת, הוא אחד משני מוקדי הכלכלה בשלטון. השני הוא בנק ישראל. יש, כנראה, עוינות או קנאה בין שני הגורמים הללו ו"נערי האוצר" נהנים לצלוף בגוף המתחרה ומי כמו הנגיד ראוי לצליפות אלה של הכלכלנים הצעירים. לפעמים, הביקורות הללו הינן נמוכות, כמו "קנו לנגיד בנק ישראל מכונית לשלג" או דיווחים על משכורות גבוהות לאנשי בנק ישראל.
למשרד האוצר יש מערכת דוברות מצויינת ומשומנת וקל מאד לנערי האוצר להפגיז את הציבור בספינים. זכורה לי, פגישה עם דובר האוצר דאז, לפני שנים רבות מאד, כשהייתי כתב כלכלי. בעת שיחתנו אמר לי הדובר: "אתה רוצה לראות שאני מכניס ידיעה שקרית לעיתון? אין לי קושי"... ואני, עיתונאי צעיר ותמים, השבתי ב"לא" החלטי. לא רציתי, אבל הוא יכול. המצב לא השתנה וכנראה החריף. מאד.
ביקורת רבה נשמעת מעת לעת על פעולות האוצר והמדיניות שלו. הביקורת מופנית כלפי שרי האוצר, אך יש להפנותה אל הפקידות הבכירה. אלה, שמסיימים את תפקידם הממשלתי ופונים לעשות לביתם מיליונים בחברות פרטיות, כשהם מנצלים את קשריהם בשלטון לרווחי החברות שהם מנהלים.
הביקורת שלי על נערי האוצר, שהם כלכלנים מוכשרים, היא לא בתחום הכלכלי, אלא בתחום האנושי. הפקידים האלה למדו כלכלה והם חיים על טבלאות אקסל. הם אינם רואים בני אדם.
לדעתם, האדם הוא יצור הגיוני שמחשב בשיקול דעת מה יקר, מה כדאי ומה עדיף.
טעות. בא פרופסור כהנמן, פסיכולוג כאמור, ומסתכל עלינו, יצורי אנוש, ואומר: אנשים אינם הגיוניים. אנשים הם יצריים. כלומר, החלטותינו אינן באמת שקולות. בכך הוא טורף, לדעתי, את הכללים שמנחים את הכלכלנים המקצועיים. אלה שיושבים במשרד האוצר ומנהלים לנו את החיים.
ומה קשור פרופסור סטנלי פישר לעניין? הוא האיש שניווט את הכלכלה הישראלית בידע כלכלי מופלג וגם בידע פסיכולוגי. האיש, שמונה לסגן נגידת הפד, הוא שספג ביקורת מכלכלנים שאינם מגיעים לקרסוליו. כדאי שנדע זאת.
בהזדמנות זו, צריך להזכיר ולהוקיר את
בנימין נתניהו, שבהיותו שר אוצר גייס את סטנלי פישר לתפקיד נגיד בנק ישראל.
נ. ב. כשסיימתי את כתיבת הפוסט, פורסם שהגרעון בתקציב המדינה יהיה רק 33 מיליארד שקל. התחזית הייתה גרעון של 46 מיליארד שקל. תחזית חסרת ערך של "נערי האוצר".
זיכרון אישי עם הלוויתו של אריק שרון נזכרתי באירוע בעברו שהייתי עד לו. עד מרחוק.
במלחמת יום הכיפורים השתתפתי כחייל מילואים בתותחנים ואחרי המלחמה נשארנו בעמדות התותחים על שפת התעלה. ישבנו בעמדות וניהלנו שיגרת חיים משעממת וחיכינו שנשוחרר. הגדוד שלי, "לַטשַן" כינויו, היה באוגדה של אברהם אדן (ברן).
שמענו סיפורים שבאוגדה הצפונית לנו, בפיקודו של אריק שרון, כל הזמן יורים לעבר המצרים. שאלנו מדוע, והאיש שהביא את הידיעות סיפר בחיוך מוסתר: "הם משיבים אש".
