אל תדברי (רעות) על אריק

ביום שבת האחרון התבשרנו על פטירתו של ראש הממשלה לשעבר מר אריאל שרון ז"ל. מאז מותו אנו נתקלים בניסיון של שכתוב ההיסטוריה והאדרת שמו, אנו עדים להצגתו אך ורק כמצביא ומדיני טוב וזאת תוך כדי התעלמות כמעט מוחלטת מהנדבך השני באישיותו, מהרע שהביא, מהשחיתויות ומהגירוש הנורא שרמס זכויות אדם בסיסיות, שרמס את הדמוקרטיה ושהרס משפחות רבות.

האדרתו של שרון במרחב התקשורתי

אריאל שרון היה הרבה דברים טובים, על זה אין בכלל ויכוח. הוא היה איש משפחה אוהב, הוא היה חקלאי ואיש משק והיה איש צבא דגול שהביא עלינו ניצחונות רבים ואף הציל את המדינה במלחמת הכיפורים והפך הפסד אפשרי לניצחון. כמו-כן הוא גם היה איש התיישבות אשר יישב ובנה ישובים רבים. אך עם זאת, אריק שרון עשה גם דברים רבים, דברים שמשום מה אנשים נוטים לא לציין ולא לדבר עליהם. אנשים מחליקים אותם כאילו שלא היו ואין זה נכון לעשות. בין הדברים הללו ניתן למנות דברים חמורים מאוד שעשה כמו פרשות השחיתויות שהיה מעורב בהן והרס ההתיישבות היהודית בעזה – וזאת תוך כדי טרנספר כוחני ורמיסה של כל עיקרון ליברלי(פגיעה בזכות החיים, זכות הקניין וזכות החירות וזאת על-ידי גירושם מבתים ועבודות שעמלו עליהם במשך שנים, בכך שהם נאלצו לבנות ולעיתים ללא הצלחה שוב את חייהם מ-0 ובכך שפינו אותם כנגד רצון אמיתי שלהם) או דמוקרטי(למעשה, שרון עשה מחטף של קולות הימין אשר בחר בו בדיוק למטרה הפוכה, בנוסף, שרון הלך כנגד המשאל שעשה בתוך מפלגתו) כלשהו.

משרד החינוך ככלי להאדרת שרון ופרס

לא רק כלי התקשורת חוטאים לתפקידם אלא גם משרד החינוך, משרד החינוך אשר אמור ללמד בצורה אוביקטיבית, אשר אינו אמור לקחת צד בוחר להאדיר את שמו של שרון וזאת על-ידי מערכי שיעור שלא מזכירים(וגם אם מזכירים אז לא מתעמקים) בתוכנית ה"הינתקות" אלא רק בטוב שעשה שרון: איש הבית, המצביא הדגול, רועה הצון והמנהיג. בנוסף, התלמידים מצטווים להשוות כמעט כל דבר וכל אספקט שמוצג להם להספדו של נשיא המדינה מר שמעון פרס, השאלות הנשאלות הן: מדוע? מדוע יש צורך בכלל להשוות את סיפורי חייו של אריאל שרון להספדו של פרס? מה הקשר בין תחנות חייו לבין נשיא המדינה? מדוע דווקא נבחר ההספד של פרס? ומדוע בכלל צריך להשוות את זה להספד כלשהו? האם נשיא המדינה הרגיש פגוע מכך שאור הזרקורים לא היה מופנה אליו בימים האחרונים? וכך, נוצר מצב שבמקום שמשרד החינוך יראה את כל פועלו של האדם כולל תוכנית ה"הינתקות"(שעליה אפשר לעשות דיון בפני עצמו וזאת במסגרת שיעורי האזרחות- זכויות האדם וכו') ובמקום שמשרד החינוך יעודד את התלמידים תמיד להסתכל על התמונה המלאה, במקום שיביא אותם לדיון אמיתי ועמוק על מורכבותו של אדם ועל כך, שאין אדם שעושה רק טוב, שאפילו מנהיגים יכולים לעשות רע ולטעות- במקום זה, בוחר לו משרד החינוך לטמון את ראשו בחול וללמד את הילדים חצאי אמיתות ולהאדיר שתי מנהיגים על חשבון דברים אחרים שעשו ועל חשבון אנשים שפגעו בהם.

השוואה בין מותם של מנהיגים ורוחב הסיקור בתקשורת

לא מזמן הלך מאיתנו אחד מהמנהגים הגדולים שידעה מדינת ישראל ראש הממשלה לשעבר מר יצחק שמיר ז"ל, שגם הוא היה מצביא: לחם במחתרות והיה איש מוסד במשך שנים רבות וגם היה מדינאי: ראש ממשלה. וכן, גם הוא עשה טעויות. אך בניגוד לשרון, שמיר לא זכה לדקה של תהילה לאחר מותו או בכלל לכמה דקות שידברו עליו ועל פועלו(בניגוד לכמה ימים שדיברו על שרון). מעניין, מה ההבדל בין שתי האישים הללו? שהאחד זכה בסיקור נרחב והשני לא זכה בסיקור כלל.

סיכום

בימים האחרונים, בימים שלאחר המוות נראה כי מנסים להאדיר את שרון ולבנות ממנו דמות לחיקוי וזאת תוך כדי ניסיון למחוק פרקים אפלים יותר בעברו של האיש, זאת על חשבון אותם מפונים אשר עד עצם היום הזה כואבים את הטרנספר הדורסני שהביא עליהם שרון. והאם זה בכלל סימן לבאות? האם יש כאן ניסיון של גורמים מסוימים לאותת לראש הממשלה הנוכחי ולראשי הממשלה לעתיד שבמידה וילכו בדרך שהתקשורת חפצה בה, קרי- בדרך של גירוש יהודים מבתיהם- אולי אז הם יזכו להיות אהובים ואהודים במסדרונות התקשורת ובמסדרונות מכונת התעמולה בדיוק כפי שהיה בזמן ששרון החליט על תוכנית ה"הינתקות" שבה בפתאומיות התקשורת התחילה לאהוב אותו, דבר ששרון לא זכה לא לפני? לדעתי, אין מקום למחיקת פרקים שלמים מעברו של אדם, יש צורך ללמד ולהציג את האדם בדיוק כפי שהיה - בן אדם מורכב, שעשה טוב אך גם עשה רע.