הקונספציה חוזרת

מעל תוכניות הקיצוץ בסד"כ ובאימוני היחידות הלוחמות של צה"ל מתנוסס דגל אדום. דגל מלחמת לבנון השנייה. בעיקר מנופף הדגל האדום הזה לשר הביטחון משה יעלון שצפה בהיותו רמטכ"ל כי טילי החיזבאללה יחלידו בקני השגור (והתיר לקצץ רבע מתקציב הביטחון) ולרמטכ"ל רא"ל בני גנץ שהיה ראש מז"י ערב המלחמה, מז"י– זו המסגרת שאחראית לבניין הכח היבשתי ומוכנותו ונושאת באחריות ישירה למצבו של צבא היבשה בכל נקודת זמן. אציין שתוך כדי כהונתו של רא"ל גנץ כראש המסגרת הזאת הוא גם הוביל את תוכנית "קלע" - תוכנית שעמדה להיות מאושרת בממשלה ביום שפרצה מלחמת לבנון השנייה. (על-פי התוכנית הזו אמור היה סד"כ הטנקים להצטמק בשליש). הצבא החלוד שהתייצב למערכה מול החיזבאללה ב-2006 היה תוצר של עדיפויות כלכליות, של הערכות מצב שגויות ושל טיפול תזזיתי במז"י שעברה שינויים מבניים (וטרמינולוגיים)מהירים בשנות קיומה,מהירים מכדי לעמוד ביעדיה המוצהרים.

הטילים לא מחלידים

מהר מאד למדנו שהטילים אינם מחלידים בקני השגור משתי סיבות עיקריות:

• אנחנו חיים במאה ה-21 והטילים עשויים מחומרי אלחלד.

• איש לא מפריע לתחזוקה השוטפת שלהם. ולעניין הזה אפשר להוסיף כפרפראזה לאמרה התיאטרלית הידועה – טילים שנצפו במערכה הראשונה ישוגרו באחרונה.

איינשטיין הגדיר בזמנו טיפשות כחזרה על אותם המהלכים וציפייה לתוצאה שונה. אני לא רוצה להרחיק לכת ולהטיל ספק בתבונתם של הנ"ל שמתמרנים בין מגבלות תקציביות לצרכים מבצעיים אך הנטייה האנושית המסוכנת ליפול בשבי הקונספציה מצריכה עין פקוחה על מהלכי הקיצוץ שנעשו ויעשו.

נפתולי התקציב

כשנכנס משה יעלון ללשכת שר הביטחון במרס 2013, הודיע ברוח המחאה החברתית כי הוא מוכן לספוג קיצוץ של 3 מיליארד שקל מתקציב הביטחון. פקידי האוצר עטו על הכרזה זו כמוצאי שלל רב וקיצצו את שלושת המיליארדים מ"תקציב הבסיס" ולא בהשוואה לתקציב שנת 2012 כך שבתוצאה נוצר פער של 4.5 מיליארד שקל בין תקציב המינימום שתוכנן במשרד הביטחון לעומת התקציב שאושר בפועל. גם לאחר שהממשלה התרצתה וחליטה להחזיר 2.75 מיליארד שקל מן הקיצוץ נותר פער של 1.75 בין מה שהצבא רואה כמינימום הכרחי ובין הכסף שקיבל לשנת העבודה 2014. ההשלכות של הקיצוצים לא נעלמו מעיני קצינים בכירים בצבא שמציפים את המטכ"ל ברשימות סימפטומים של תוצרי הקיצוץ שנעשה ובדאגה לאלו שיעשו ועיקרם - מחסור חמור באימונים, מיעוט חריף בתרגילי גייסות מרמת חטיבה ומעלה והפחתה מהותית בימי האימונים והתרגילים שעדיין מתבצעים.

קשיי הערכות מצב על בסיס מודיעין

הערכת איומים במזרח התיכון איננה מלאכה קלה. האיומים נזילים ובדרך כלל אינם מתממשים בתצורה ובזמן הנצפה. לגופי המודיעין המערביים והישראלים זורמים פריטי מידע שלא תמיד מאפשרים להציג תמונת מצב נכונה,כפי שראינו בתהליך של "האביב הערבי" ובמלחמת האזרחים שמתנהלת בסוריה - שתי המדינות שלקורה בהן השפעה אסטרטגית על ביטחון מדינת ישראל,תרחישים שלא נצפו ולא הוצגו בפורומים של ראשי המדינות. הערכות המודיעין לגבי מגמות אלו בדומה לתחזית מזג האוויר תמיד חסרות בנתון מכריע, עלום,מתהווה ומתפרץ שקובע את התוצאה של המשוואה. היום הם מקיזים את הדם אחד לשני ומחר הם בונים מסות של כוח מתוך המאגר הקיים, כוח שמקבל אזימוט ומתחיל לנוע לעבר הגדרות ואני לא בטוח שיהיו לנו את קהלני או צביקה לעמוד מול השיטפון הזה וזאת בעיקר הסיבה לכך שאסור לנו לקחת סיכונים מעבר לקו אדום שאותו צריך להגדיר. קו שמאפשר תוך פרק זמן מוגדר להעמיד סד"כ ורמת כשירות שתאפשר להגיב על כל איום מתממש ובעיקר לנטרלו. באין הגדרה כזאת כל קיצוץ עמוק וכל הקפאה של אימונים מהווה הימור ולא סיכון מחושב.

הבהובי התרעה

כשמפקדי אוגדות הלינו בפורום הפיקוד הבכיר על מחסור חמור באימונים שהוריד את רמת הכשירות לרמה שהייתה ערב מלחמת לבנון השנייה אמורה הייתה להידלק במשרדו של שר הביטחון נורה אדומה וגדולה. מי שזוכר את הופעותיו של רא"ל גנץ בטלוויזיה כראש מז"י במהלך מלחמת לבנון השנייה, הופעות בהן ניסה להסביר את ההתברברות של כוחות היבשה, את אי-העמידה ביעדים הטקטיים, את כשלי התספוקת ליחידות הלוחמות ולא אמנה את כל רשימת הכשלים הידועים של המלחמה הזאת – ראוי לו שיצפה מהרמטכ"ל משנה זהירות בכל הנוגע לכשירות המבצעית של הצבא. התיקון העמוק שנעשה בצה"ל בשנים 2007-2011 בהובלת רא"ל גבי אשכנזי נבלם ונראה שהקונספציה חוזרת.

פתרונות טכנולוגיים חליפיים

אין ספק שהטכנולוגיה המשתדרגת יודעת להציב פתרונות מתוחכמים ותחליפיים לאלו הקלאסיים. מערכות שו"ב, אמל"ח רובוטי נשלט מרחוק ושלל פלאות הסייבר מהווים מעגל אבטחה, התרעה ותקיפה חיוני וחכם אבל על הטכנולוגיה אפשר לסמוך בעירבון מוגבל. לא אשכח במהלך מלחמת יום הכיפורים בעודי חווה את המתחולל סביבנו בגזרה הצפונית של התעלה את כל אותה הטכנולוגיה שידעתי על קיומה בשנות השבעים, טכנולוגיה שלא הספיקה לבוא לידי ביטוי מכל מיני סיבות שחלקן ידועות וחלקן עלומות עד עצם היום הזה. בסוף זה בני מגולני או אמיר מפלוגת המג"חים שחורץ את גורל המלחמה ולא האפליקציה. אני יודע שזו הכלכלה טמבל. אמרה נכונה כמעט לכל העולם חוץ מישראל.