המשטרה יכולה להגיד עד מחר ואפילו עד מחרתיים שפרשת פינטו אינה מלמדת עליה כארגון. אולי; אבל העובדה שמדובר בפרשה אחרי פרשה אחרי פרשה, ועוד איך מלמדת על המשטרה כארגון.
במסגרת המצורפת מובאות הכותרות של ידיעות שפרסמתי בששת השבועות האחרונים. מדובר כמעט אך ורק בפסקי דין ובכתבי אישום. תראו את המגוון: חוסר תום לב בתחום כוח האדם, שקרים לבית המשפט, עבירות על טוהר המידות, אי-עמידה בנהלים, פעולה בניגוד לחוק. וכל זה, כאמור, בתוך שישה שבועות בלבד. אם זה לא ארגון רקוב - אני לא יודע מה כן.
שני ניצבים תוך שנה אפשר להגיע לאותה מסקנה גם מזווית אחרת: השוואה בין המשטרה לצה"ל. נכון, צה"ל עוסק בעניינים שהשתיקה יפה להם. נכון, לצה"ל אין מגע אינטנסיבי עם האזרחים ובתי המשפט. נכון, את צה"ל לא חוקר גוף חיצוני כמו מח"ש. אבל גם נכון שצה"ל הסדיר גדול פי 6.5 מהמשטרה, ושיחד עם אנשי המילואים הוא גדול ממנה פי 23.
עכשיו תנסו להיזכר מתי לאחרונה ראיתם פסק דין או אפילו כתב אישום המייחס לחייל או לקצין פשלות בתחום המקצועי. אני לא מדבר על עבירות מין או עבירות תעבורה; חלאות יש בכל מקום, וגם בהקשר של המשטרה לא מניתי עבירות כאלו ברשימה המצורפת. אני מדבר על שחיתות, על שקרים, על הפרת נהלים, על הפרת החוק. כאשר קצין מכה אזרח, המדינה רועשת; כאשר שוטרים מכים מדי שבוע אוהדי כדורגל,
מתנחלים או חרדים - איש כבר אינו מתרגש.
עוד השוואה באותו כיוון: מתי לאחרונה נחקר קצין בדרגת אלוף, שלא לדבר על העמדתו לדין? התשובה קלה: אף פעם. הקצין המושחת ביותר בתולדות צה"ל היה רמי דותן, והוא היה תת-אלוף וזה היה מקרה בודד לפני 22 שנה. אבל המשטרה יכולה "להתגאות" במה שהתרחש בשורותיה בשנה האחרונה: נגד ניצב
ניסו שחם יש כתב אישום על עבירות מין, וניצב
מנשה ארביב בדרכו לחדרי החקירות ולא מהצד של החוקרים.
להרים את כל האבנים בהשאלה מחג האילנות החל היום, נאמר שכאשר יש ענף רקוב - גוזמים אותו. אבל כאשר הריקבון מצוי בגזע, לעיתים אין ברירה אלא לעקור את העץ כולו. הבעיה היא, שאת המשטרה אי-אפשר לסגור ולפתוח מחדש, מסיבות ברורות. לכן האפשרות היחידה היא להביא צוות חדש לגמרי של גננים.
המשטרה חייבת ניעור מלמעלה עד למטה. עוד לא נולד הארגון בו מי שגדל מבפנים יכול לבצע ניעור כזה. עוד לא נולד המנהל שישנה מהיסוד את המערכת שהביאה אותו לצמרת. עוד לא נולד העובד, בכיר ככל שיהיה, שיוכל לפנות עורף לכל עמיתיו וחבריו. הטבע האנושי אינו מאפשר את כל אלו. לכן את הניעור הזה חייבים לעשות אנשים מבחוץ.
המפכ"ל הבא צריך לבוא מחוץ לשורות המשטרה, מן הסתם - מצה"ל. הוא צריך למנות עוד שורה של בכירים שיבואו מבחוץ: את האחראי על כוח האדם, את האחראים על המשמעת, את המבקר הפנימי. לצידם צריך להביא חברת ייעוץ גדולה, רצוי מחו"ל, שתבחן את המשטרה לאורכה ולרוחבה, מרמת המטה הארצי ועד לרמת התחנה. לא צריכה להיות אבן שאי-אפשר להרים, לא צריכה להיות שאלה שלא תישאל, והכי חשוב - לא צריכה להיות מסקנה שלא תוצג, ולא צריכה להיות המלצה שלא תיושם.
צריך לבחון את הכל בכל מכל כל. את מיון המועמדים והגיוס, את תנאי השכר והעבודה, את מסלולי ההכשרה והקידום, את אופן הטמעת החוק והנהלים, את האמצעים הטכנולוגיים והשימוש בהם, את הטיפול בעבירות משמעת, את הפקת הלקחים והציות לפסקי דין, את הקוד האתי ויישומו, את המנהיגות והדוגמה האישית. ואחרי כל זה, צריך לתת למשטרה כלים מדוקדקים לארגון מחדש, ולא משנה אם זה יחייב לזרוק אלפי שוטרים ולגייס אחרים.
גם אם אין כל ממש בחשדות נגד מנשה ארביב, אין זה משנה את התמונה הכללית שהיא עגומה ביותר. אולי הפרשה הנוכחית תעיר סוף סוף את מקבלי ההחלטות ובראשם
בנימין נתניהו. כי משטרה רקובה מסוכנת לבטחון המדינה לא פחות ואולי יותר מאשר צבא רקוב. משטרה בלתי מתפקדת מובילה להתפוררות של החברה ולהרס המדינה.