תיק זדורוב, הנוגע לרצח הילדה תאיר ראדה ז"ל, בבית הספר בקצרין שברמת-הגולן, עורר בזמנו רעש ובצדק וזעזע את כל הארץ.
המשטרה יצאה תוך זמן קצר, עם מסיבת עיתונאים מרשימה ומפוצצת, תוך הצהרות על פיענוח מהיר של הרצח ועצרה את החשוד רומן זדורוב, שהיה באזור הרצח ועבד בשיפוצים בבית הספר, והוא הואשם ברצח.
כבר במהלך המשפט ובמיוחד לקראת סופו, כתבתי, טענתי ואפילו התראיינתי, כי בתיק נותרו הרבה "חורים שחורים", מבחינה ראייתית, משפטית, שהפרקליטות, המשטרה ובית המשפט לא נתנו עליהם את הדעת ולא התייחסו ופרשו אותם נכון. ולא נתנו תשובות משכנעות בהכרעת הדין.
הרשעה בתיק רצח מחייבת הוכחות חד-משמעיות, חדות, ברורות ויציבות, המובילות למסקנה אחת ויחידה שהנאשם ורק הוא, הוא הרוצח. כל פקפוק, כל ראייה סותרת, מסמך או עדות או אפשרות פתוחה, יכולים להיות ספק סביר, שיכול להוביל לזיכוי מלא חלקי או מחמת הספק.
בתיק זדורוב, לאחר הרשעתו, במחוזי בנצרת, נשארו לדעתי והערכתי מספר ספקות כבדים שלא קיבלו הסבר מניח את הדעת ויכלו לשמש בסיס לזיכוי ולו מחמת הספק.
מה אומר סעיף 300(א) לחוק עונשין סע' 2 - מי שגורם בכוונה תחילה למותו של אדם (זה נחשב כרצח בכוונה תחילה).
סע' 3 - מדבר על רצח במזיד, תוך ביצוע עבירה, או הכנות לביצוע או ניסיון להקל על הביצוע.
סע' 4 - גורם למותו של אדם, תוך ביצוע עבירה אחרת על-מנת לאפשר לעצמו או לשותפו המלטות מעונש.
ההרשעה לפי סע' 2 היא החמורה והקשה ביותר, והקשה ביותר לתביעה להוכחה.
בתיק זדורוב התגלו במהלך המשפט, "חורים" רציניים בין החומר הראייתי האוביקטיבי, כלומר: הראיות הפורנזיות של מז"פ, שעליהן אין ויכוח בין התביעה לסנגוריה, מאחר שהן אוביקטיביות בד"כ אם אין עליהן פרשנות שונה.
א. בתיק זדורוב היו בעיות מדעיות, הקשורות לזיהוי וודאי של טביעות נעליים, שנשארו במחלוקת.
ב. לא היה זיהוי וודאי, חד-משמעי של הסכין שבה בוצע הרצח - התביעה טענה שהרצח בוצע באמצעות "סכין יפנית", והמומחה מטעם הסנגוריה טען שמדובר בסכין "משוננת" וההבדל הוא מהותי.
ג. בזירת הרצח לא נמצא ד.נ.א. הקושר את זדורוב למקום, שלצערנו היה מלא דם.
ד. זדורוב מסר מספר עדויות, שחלקן היו מבולבלות וסותרות שבהן הודה שהוא ביצע הרצח בסכין יפנית.
ה. הוא ביצע שחזור מצולם, בו הצביע על הדרך והשיטה של ביצוע הרצח.
יש לציין ולהדגיש שבמהלך המשפט, השחזור גרם לתהיות רבות, על הדרך והצורה שהוא בוצע וטענת הסנגוריה הייתה שהוא הונחה והובל ע"י המשטרה, לאור העובדות שנראו להן נכונות בזירה.
כמו-כן, מספר הודאות ועדויות של זדורוב, ניתנו לפני שנתנו לו להיפגש עם עו"ד מטעם המשפחה ובאיחור רב, בניגוד לנוהלים ובניגוד לדין. מדובר בשלב קריטי בחקירה ופגיעה ממשית בזכויות העצור או נאשם.
יש לציין שזדורוב חזר בו, הן מהעדויות והן מהשחזור, בטענה שהוא לא ביצע את הרצח.
היה חשד סביר למדי במהלך המשפט, שהועלה גם ע"י הסנגוריה, שהיו במקום נוכחים אנשים או נערים נוספים ואחרים, שלא נחקרו, לא אותרו ובידיהם פתרון התעלומה.
בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע כאמור את זדורוב ברצח הנערה והוא נשלח למאסר עולם.
בערעור בעליון הוגשו ראיות חדשות מטעם הסנגוריה, במיוחד בכל הקשור לטביעת הנעל וסוג הסכין שבו בוצע הרצח.
העליון החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להשלמת התיק בנקודות השנויות במחלוקת.
בבית המשפט המחוזי, בדיון החדש, ביקשה הסנגוריה להשמיע את עדותו של ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, שטען בזמנו כשלא היה עדיין ראש המכון לרפואה משפטית, מטעם הסנגוריה, כי סכין הרצח אינה סכין יפנית, אלא סכין משוננת, שלא הייתה בידי זדורוב.
עכשיו, כאשר ד"ר חן קוגל, הוא ראש המכון לרפואה משפטית, לאמור: עובד מדינה ועומד לרשות הפרקליטות, יש בעדותו משום ניגוד אינטרסים, והוא לא יכול להעיד מטעם הסנגוריה.
בית המשפט בנצרת קיבל עמדה זו ומנע את עדותו וכאן נעוצה בעיה בתחום כללי הצדק הטבעי.
לדעתי, כסגן פרקליט מחוז לשעבר, שהופעתי בעשרות משפטי רצח והריגה, עומדת רק שאלה אחת לדיון: האם העדות המקצועית האוביקטיבית משרתת את הצדק, אם כן - יש להתירה.
אין "הצדק", במיוחד כשמדובר בחייו ועתידו של אדם, יכולים להיות נשקלים בכלים של פרוצדורה והסכם/חוזה של ניגוד אינטרסים.
חייו וגורלו של אדם עולים במשקלם על כל חישוב אחר. כללי הצדק הטבעי, דורשים הצגת הראיות האוביקטיביות, המדעיות, בפני בית המשפט להחלטתו והכרעתו, גם אם יש ניגוד אינטרסים.
על-רקע זה, עמדתה של הפרקליטות לא ברורה לי ותמוהה לי, שהרי גם הפרקליטות חייבת להיות אוביקטיבית, משרתת את כלל הציבור ולא להיות קבלן הרשעות.
סיכום לאור הבעיות המשפטיות ראייתיות בתיק, נראה לי שלא יהיה מנוס מלפנות שוב לבית המשפט העליון בערעור או דיון נוסף.
אבל בינתיים, אם לא תהיה החלטה דרמטית, זדורוב יצטרך לשבת עוד כמה שנים בבית סוהר.
מבחינה אקדמית, מדובר בתיק פלילי מסובך, מורכב, עם כל האלמנטים של משפט פלילי, שצריך ללמד ולחקור באוניברסיטאות.
למרות שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
