הן אפשר! לפני כחודש וחצי חש מאיר זעפרני (64) בעל חנות הבגדים 'קמורה' במרכז רסקו, כי החצי השמאלי של פניו משותק. הוא נסע למיון בבית החולים. הרופא אבחן שיתוק העצב השביעי בפניו, המכונה בלס פאלסי (שיתוק על שם בל, מכונה גם שיתוק פנים, פציאליס ובלס פלסי; באנגלית: Bell's palsy). מדובר בהפרעה עצבית, שבה מחצית מהפנים נראות קפואות, צד הפה שמוט ורפוי. משם הופנה אל רופא אף אוזן גרון. בנו, צחי, שליווה אותו עשה גוגל ועוד לפני שהרופא רשם לו את התרופות שאמורות להקל עליו כבר ידע מה הוא ירשום במרשם.
מאיר: "למחרת הלכתי אל הרב – תכתוב אל כבוד הרב-
יוסף לסרי. הוא אמר לי 'בוא, אני אכתוב לך משהו על המצב ועל הפנים בחצי המשותק בחוד של סוּף. לאחר מכן הוא אמר לי תמיסה עם שמן זית, כמון ומים ולמרוח פעמיים ביום, בוקר וערב. הוא אמר לי שכעבור ארבעה-עשר יום בדיוק השיתוק ייעלם ומצב הפנים שלי ישוב לקדמותו. וכך היה. כשבאתי לביקורת הרופא לא האמין למראה עיניו".
מה המסקנה- יש אלוהים? "בוודאי" אומר מאיר. וצחי מוסיף: "להאמין זה תמיד טוב".
אני לא רואה כיפה על ראשך. הוא טופח שלוש טפיחות רכות על לוח לבו ואומר "הכיפה כאן, בלב". מה ההסבר שלך לתופעה? "זה רב כבוד הרב יכול לדעת, שיהיה בריא. כל הכבוד לו, באמת. אין מלים".
איך אפשר?
ביום שישי, 29.12.13, בשעה 17.00 נעצרה מכונית השברולט מודל 94 של מאיר ואסתר זעפרני, שהיו בדרכם חזרה מאזור המרכז, ואת החלק העיקרי בה נסעו בכביש 6 - באור אדום שהיה ברמזור של אום אל פאחם בוואדי ערה. לפניהם, במרחק שישה מטר, חרקה את בלמיה ועצרה משאית סמיטריילר גדולה וארוכה. הם עמדו והמתינו לחילוף האור. בשלב מסוים החלה המשאית לנסוע לאחור. מאיר לא הוריד את היד מהצופר, אבל חלונותיו האטומים של תא הנהג ואולי עף גובהו לא השמיעו לו שום קול. מאיר ראה את חייו חולפים ביעף לנגד עיניו. בהדרגה מעכה המשאית את הפגוש אל מכונית. המעיכה לא פסקה. כל החלק הקדמי של המכונית החל להימעך, השמשה הקדמית אל של חלון השברולט לא התנפצה, אפילו לא נסדקה, אבל אך כפסע היה בינה לבין חזו של מאיר.
מכוניתו החלה לעלות עשן. מבועתים עד אימה, כצפוי, מיהרו מאיר ואסתר, שספגו מכות יבשות "בלבד", לחלץ עצמם מהמכונית, מחשש להתלקחותה ומחשש שהדלת תינעל ולא תתאפשר יציאה מהרכב. מאיר, השבוע: " שמרתי מרחק סביר, אולי שישה מטר מהמשאית. כשקרה מה שקרה יצאנו ונעמדנו בצד הדרך. הנחתי משולש אזהרה. בינתיים התחלף האור והנהג המשיך נוסעים שהיו מאחורינו וכאלה שהיו עדים למקרה סימנו ולו וצעקו 'אתה הורג בני אדם וממשיך?'. נהג המשאית עצר, ניגש אלינו ואמר שהוא מצטער ושהוא יעזור לנו. הוא אמר כי בתחנת הדלק הקרובה עומד גרר קבוע. הוא יזמין אותו יגרור את הרכב שלנו לתחנת הדלק ושם, בניחותא, נחליף פרטים. הוא חזר למשאית, הניע אותה ו... נעלם."
מה הרגשת?
"הרגשתי נורא אבל מה יכולתי לעשות? אני מקווה שהמשטרה תעזור לאתר אותו".
בשעה 17.12 התקשר מאיר לבנו, צחי (36) ויידע אותו על אודות התאונה. שבע דקות בדיוק לאחר מכן, על-פי רישום השיחות במכשיר הטלפון שלו, התקשר צחי למשטרה והודיע על התאונה. לאחר מכן נסע אל המקום שבו אירעה. הוא הגיע בסביבות שש ורבע. המשטרה עדיין לא הייתה במקום, אף שתחנת המשטרה עירון מצויה במרחק דקות נסיעה אחדות בלבד ממנו. בשעה 18:22 התקשר צחי פעם נוספת. הוא נשאל אם יש פצועים והשיב בשלילה. רק בשעה 18:40 הגיע למקום שוטר. מאיר הזמין גרר על חשבונו שפינה את הרכב שהיה, להגדרתו, במצב המוכר כ"טוטאל לוס".
צחי: "אני מבין את אבא. הוא היה מבוהל ולכן לא החליף פרטים עם הנהג הפוגע בו במקום. אבא מאמין לאנשים. הוא גילה סוג של אמפטיה" מאיר: " גם אם היינו מתים, זה לא היה מזיז שם לאף אחד".
בניסיון לאתר את הרכב הפוגע התקשר צחי אל הנהלת כביש 6, בתקווה שהמצלמות הפרושות לאורכו תיעדו אותה במהלך נסיעתה בו. "ביקשתי עזרה באיתור הרכב. אמרו לי לפנות למשטרה ולמסור שם פרטים, כי מי שמוסמך להגיש בקשה כזאת זו רק המשטרה. פנינו למשטרה. אמרו לנו 'תמלא דוח ושלום'. אני מקווה מאוד שהמשטרה לא תתרשל כאן ותפעל לאיתור הרכב והנהג".
מאיר אומר, שאם יראה את המשאית יזהה אותה ללא קושי, ואף את העובדה שעקף אותה פעמים אחדות במהלך הנסיעה. הוא זוכר שעל הדלתות האחוריות של המשאית היו שני מספרי טלפון, אחד עם קידומת 050 ואחד עם קידומת 052. שני המספרים היו כתובים גם על מגני הבוץ של הגלגלים האחוריים של המשאית, שלדעתם הייתה משאית של הובלה בקירור. הוא לא רשם אף לא אחד מהם ולא זוכר אותם.
מאיר, למה אתה מצפה כיום?
"לא הרבה. רק את המינימום שמגיע לי- שיאתרו את הנהג הפוגע ויגישו נגדו כתב אישום על היותו מעורב בתאונה של פגע וברח ועל הפקרה". צחי אומר, על-פי תקנת תעבורה 145 א חובה להחליף פרטים לאחר תאונה. הוא חיפש תקדימים באינטרנט ומצא שנה שהיה מעורב בתאונה שנסיבותיה דומות נקנס ב-20.000 ש"ח.
במהלך הדברים הקצרים שהחליפו עם הנהג הוא אמר להם שהוא מטייבה. לילות אחדים לאחר התאונה נסע מישהו מטעמו של מאיר לטייבה והסתובב בכפר, בניסיון לאתר את המשאית. היא לא הייתה שם. אולי הנהג כלל אינו מתגורר שם, ואולי הוא מתגורר בטייבה האחרת, הרחוקה יותר. ואולי אף לא באחד מהשניים.
מאיר וצחי זוכרים את חזותו: גובהו כ-175 ס"מ על-פי האומדן שלהם, לבש חולצה אפורה עם סמל של חברת תנובה עליה. שיערו שחור, קצר. הנהג, להערכתם, בתחילת שנות ה- 40 לחייו. הם אינם יודעים אף לא פרט אחד נוסף עליו שעשוי, אולי, להיות קצה חוט שיוביל אותם לזיהויו.
אילו פגשת אותו פנים אל פנים מה היית אומר לו?
מאיר צוחק. " אין לי תשובה. לי, אישית, אין מה לעשות אבל אני מצפה מהמשטרה שתטפל בנושא. אם רק יתייצב כדי להחליף אתי פרטים מבחינתי הוא עשה את שלו. אני לא מצפה ממנו לכלום מעבר לזה".
