התשקורת ה"ישראלית" אינה מאכזבת. כהרגלה שלא בקודש כל האמצעים כשרים על-מנת לקדם סדר יום בו היא חפצה. כך נהגה גם לאחר מותו של
אריאל שרון מי שהיה בערוב ימיו לדיקטאטור הגדול ומחריב ההתיישבות.
שרון אבי "ההינתקות" בגד בבוחריו, בעמו ובאלוקי ישראל. זאת עשה תוך הריסת חיי רבבת יהודים ויצירת קרע בעם, תוך חיזוק האויב ותוך פגיעה אנושה במעמדו של צה"ל כצבא העם. כאמור, זו רשימה חלקית.
אלא שכל מה שמתועב בעינינו הוא נשגב בעיני אויבי ישראל, התקשורת הישראלית בכללם. בהיות עקירה גירוש וחורבן ליהודים משאת נפשה של התקשורת האנטי יהודית והפוסט ציונית, היה האסון אותו המיט עלינו שרון לחגיגה של ממש עבור החבורה הבזויה הקוראת לעצמה תקשורת. בחגיגה כמו בחגיגה, משקיעים עד כלות הנשמה.
משנפרדה נשמתו של שרון מגופו המיוסר החלה במקומותינו פסיכוזה היאה לרוסיה של סטלין או ל
קוריאה הצפונית של ימינו. במסע ההאדרה אותו ניהלה התקשורת יכולה להתחרות רק שטיפת המוח להנחלת "מורשתו" של המנוח שנלקח מאיתנו לפני תשע עשרה שנים.
זר לו נקלע למקומותינו היה מתרשם ששרון היה מנהיג אהוב, חם ומיטיב, בעל כאריזמה וחן הנאהב על-ידי כל העם ללא יוצא מן הכלל. זהו המסר אותו הפיצה התקשורת ללא הרף וללא רחם על חלק הארי בעם ישראל שנותר פגוע כואב ומצולק ממעלליו.
שידורים רצופים ברדיו, תוכניות מיוחדות בטלוויזיה, עיתונות שכולה מגויסת וליהוק חד מימדי של חברים, "פרשנים" מוקירים ושאר מתבטלים בפני המולך היו ממאפייני הימים שאחרי...
הממסד הפוליטי שיתף כמובן פעולה. שועי עולם הגיעו (לא רבים מדי...) וכל הצבועים והמתחסדים התייצבו, עד האחרון שבהם. ברקע דאגה המקהלה התקשורתית העבשה שהבמה והתפאורה תהיינה ללא רבב באופן שרק הטוב והנוצץ ייראה. רק מראה הייתה חסרה שם, על-מנת שהמשתתפים יראו בה את צלליתם הנלעגת, המביכה והאומללה.
מי שלא ראה ושמע את הטכסים וההספדים על שרון ולכבודו לא יבין עד כמה הרחיקו לכת המעורבים בטלנובלה הגרנדיוזית הזו. גם אני עבדכם לא לגמרי מבין הכיצד שטיפת מוח כה כוחנית מתאפשרת בעוד המציאות כה שונה.
על ההצגה הגדולה העיבו שני שחקנים: האמת ומה שאירע בשטח.
בדומה לשני הבנים (אחד עבריין מורשע והשני צדיק גמור) הארון שהוצב ברחבת הכנסת על-מנת שהמוני בית ישראל יעברו על פניו נותר כמעט מיותם. להלוויה התייצבו כמה מאות ואת גבעת הכלניות שהייתה בדרך לא דרך לבית קברות פרטי ניתן לראות בשיממונה גם היום.
התקשורת העוינת בשלה - כמה עשרות מטיילים שעלו לקבר שרון בשבת האחרונה תוארו כ"המוני מטיילים" שפקדו את הגבעה. חברת הכנסת סטרוק שרמזה שהמלך בעצם עירום הייתה לאויב העם עד כי אוויל מחריש מהמקובלים בענף (התקשורת) כתב טור בו ליהג שאת בתו יחנך לפחד מהגברת.
בעוד שאפילו התקשורת העולמית תיארה את שרון כמי שהיה שנוי במחלוקת, במקומותינו הכול דבש. בעידוד "כלבי השמירה" הקולניים מורה שר החינוך מבית מדרשו של הריקא לפיד על הוראת מורשת שרון במשך שבוע. עיון בתוכנית הלימוד מלמד על כך שבין היתר התבקשו התלמידים להשוות את דברי ההספד של
שמעון פרס לקינת דוד, לא פחות!
אין ברירה אלא להכיר בכך שבישראל כמעט שאין תקשורת ראויה לשמה המדווחת אמת ומשמשת כלי לאיסוף מידע לשם התמצאות בקורות אותנו. יש כאן איגוד של כנופיות שמאלניות הפועלות במסווה של תקשורת במטרה לעצב מחדש את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. מותו של אריאל שרון הוא אפיזודה נוספת הממחישה עובדה זו.
