המציאות בשטח אכן מוכיחה שערביי ישראל, שנוהגים להניף את דגלי אש"ף ולצעוק "ברוח ובדם נפדך יא-פלשתין", כלל לא מעוניינים לחיות תחת שלטון פלשתיני. זכורה הזעקה המרה שהשמיעו כששר החוץ ליברמן הציע לספחם ללא טרנספר למדינה הפלשתינית. הם מעדיפים את החיים הטובים הכפולים: ליהנות ממנעמיה של המדינה, ברמות ששום ערבי במרחב אינו נהנה משכמותם, אבל גם לנשוך את היד המאכילה אותם. מצד אחד להתייצב לצד הגרועים שבאויבי ישראל, ומצד שני ליהנות מן החיים הטובים במדינה היהודית. צביעות בזויה. אז מה בעצם, לכל הרוחות, הם רוצים? האם זו עמדתם של כל ערביי ישראל? מסתבר שלא. יש גם קולות ערביים שפויים, אך לא תמיד נשמעים. הנה קול צלול ובהיר, שבקע מפיה של ערבייה תושבת עכו. שמה אנט חאסקייה, והיא מגדירה עצמה מוסלמית וציונית גאה. בכנס בתל אביב מטעם 'אם תרצו', אמרה דברים נכוחים ומרגשים (שתועדו ביוטיוב; גגלו: אנט חאסקייה). וכה אמרה (בקיצורים המתבקשים): "אני ילידת עכו, ערבייה, מוסלמית, ישראלית... אני ממש לא ערביית מחמד. אני אך ורק ציונית גאה. אם לשלושה ילדים: דדו בן 24, לוחם ששירת ביחידת 'כפיר'; סוהא ששירתה בחיל החינוך והיא המוסלמית הראשונה שהתגייסה והלכה עם המדים בגאווה; חוסאם לוחם בגולני, ציוני מורעל, כמוני... "אני שלמה עם צידקת דרכי, והייתי עושה זאת שוב, ושוב, ושוב. אני עוזרת לצעירים ערבים וּלְבָּנות ערביות, להתגייס או להתנדב לשירות לאומי, מסבירה להם כמה חשובה מעורבות זו, לייצר עולם אחר עבורם... יש חובות וזכויות ויש נאמנות למדינה... החזון שלי להגיע לדור, [שיגדל] ללא תאוות נקם או שנאה. אני מאמינה: לא נולדים עם שנאה. שנאה זה חינוך, תרתי משמע. "...יש לנו דעות שונות, וזה חלק מהיותנו שני עמים. אולם אני מאמינה שכולנו צריכים להיות מאוחדים, סביב מדינת ישראל... להכיר בה כמדינה יהודית דמוקרטית, שוויונית לכל אזרחיה. ישראלים לנצח נצחים. "הח"כים הערביים הם נגד המדינה. הם מקור הבעיה. הם צינור הבעיות והשנאה שממנה ניזונים אזרחי המדינה, אך הם לא מייצגים אותנו. הם מייצגים עם אחר. עם שמטרתו להשמיד את ישראל ולזרוק את היהודים לים. למה הם בכנסת ולמה אנחנו, העם, משלמים להם? ...אינני פחדנית ואינני מסתתרת. אינני קול דומם. ארדוף ואחשוף את פרצופם האמיתי עד שיעופו מהכנסת... "למה הח"כים הערביים נגד שוויון בנטל? כי הם שוביניסטים, מיושנים בדעות, מנותקים מוסרית וערכית מהמגזר, פוחדים שהצעירים הערביים ישתלבו במרקם החברתי הכללי, ואז לא תהיה להם זיקה לכנסת, והם יפסידו את החיים הטובים שהיהודים נותנים להם. מעל במת הכנסת הם צועקים: מדינה פשיסטית - והם הכי פשיסטים. עם תעמולת השקרים שלהם. במקום להוביל את החברה הערבית קדימה, הם משתדלים לאטום אותה בפרימיטיביות שלהם... "הם נוכלים, צבועים, שאכפת להם מזכויות של עם אחר, לצערי. הם דאגו כל השנים לדכא אותנו ולהראות לנו הצגות שקריות מעל במות הכנסת. הצליחו להפוך אותנו לאוכלוסייה מנודה מהיהודים. אני לא מאמינה בהם, באותה מידה שאיני מאמינה בשלום עם הפלשתינים. ארץ ישראל חייבת להישמר שלימה. הספיק לנו בהינתקות... ואני נשבעת כרגע אמונים, לך מדינתי האהובה: בדמי ובנשמתי אני וילדי נקריב למענך, כי אין לנו מולדת אחרת. ישראלים נולדנו לנצח נצחים". אז איפה בדיוק, מר טיבי וחבר מרעיך, נמצא הפשיזם? והיכן האפרטהייד?

בטח לא בישראל, מבהיר חבר הפרלמנט הדרום אפריקני, קנת' משו, שחווה את האפרטהייד על בשרו. בראיון מצולם לאוניברסיטת פרייגר בדרום אפריקה, הוא טוען שלא רק שאין כל מקום להשוואה, אלא אף מזהיר שכל השוואה בין ישראל לאפרטהייד, חוטאת כלפי ההגדרה אפרטהייד, ולאירועי האפרטהייד (גם דבריו מתועדים ביו-טיוב; גגלו: קנת' משו). רשות הדיבור לפרלמנטר משו: "טענה נפוצה היא, למעשה זו השמצה, שישראל היא מדינת אפרטהייד. זו דעה מוטעית לחלוטין, זדונית, ולא תעזור לקדם שלום. מטרתה הבלעדית לעשות דמוניזציה לישראל, ולבודד אותה בניסיון לערער את זכות קיומה. "טענה זו בוגדת בזיכרון של אלה שסבלו תחת משטר אפרטהייד אמיתי. בתור שחור אפריקני שנולד לתוך האפרטהייד, בפרטוריה, אני יודע מה זה אפרטהייד. חוויתי את זה. הוריי חוו את זה. "ביקרתי בישראל מספר פעמים ואני יודע שלא קורה בה שום דבר שניתן להשוותו לאפרטהייד בדרום אפריקה. בואו ניזכר בסיבה העיקרית שבגינה נשלח נלסון מנדלה לכלא. הוא נלחם עבור הזכות של אנשים להצביע ולבחור את המנהיגים בהם הם מאמינים, לנוע בחופשיות, לחיות במקום שהם רוצים, לרכוש השכלה ולהתאשפז בבתי חולים או מרפאות שהם מעדיפים. "מנדלה נלחם משום שאנשים שחורים לא נהנו מאף אחת מהזכויות האלה. כשרציתי לראות רופא לבן שמוכן לקבל מטופלים שחורים, נאלצתי ללכת לחדר צדדי מופרד... עכשיו תשוו את זה לישראל. לפני מספר שנים, כומר שחור שמיודד אתי נסע לישראל, עבר תאונה והתאשפז. כשחזר אמר, שמי שמדבר על אפרטהייד בישראל, מדבר שטויות. לימינו שכב יהודי ולשמאלו מוסלמי פלשתיני, וביניהם איש שחור מדרום אפריקה. "אם האפרטהייד בדרום אפריקה היה דומה למה שרואים בישראל, לא היה צורך במאבק מזוין. מנדלה היה מקבל את כל הזכויות שערבים מקבלים בישראל. בבתי המשפט בישראל יש שופטים שאינם יהודים. בבתי הספר יש מורים לא יהודים שמלמדים ילדים יהודים. דבר זה לעולם לא היה קורה בדרום אפריקה. כחבר פרלמנט ובשמם של מיליוני אזרחים שחורים בארצי, אנחנו יודעים מהו אפרטהייד אמיתי. אזרחים בארה"ב ובאירופה המאשימים את ישראל באפרטהייד, מזיקים לאמת והורסים כל סיכוי לשלום במזרח התיכון, ויותר מכל אתם הורסים את הזיכרון של האפרטהייד האמיתי. האשמת ישראל באפרטהייד היא שקר לגבי ישראל, ולגבי האפרטהייד האמיתי". בקיצור, אם יש גזענות בעולם, היא נמצאת, כך מלמדת אותנו אנט חאסקייה, אצל הערבים; ואם יש אפרטהייד, אומר מיסטר משו, הוא אינו בישראל.