במסגרת מעורבותי בכל דבר ועניין שסוטה ממסלול ההגיון, הצדק, החוק, המשפט, היושר וכל דבר המעוות את חיינו במדינה הזו... נתקלתי בבעיה שהטרידה את מוחי מעצם חומרתה. טיפלתי בה ואני שמח לפרסם התוצאות.
שלחתי את מכתבי ליועהמ"ש של
משרד התחבורה מומחה תחבורה ומרצה בכיר לנהגים, ליועהמ"ש של המשרד לביטחון פנים, כעת כתלמיד בקורס לנהגי רכב ציבורי וליועהמ"ש של משרד התמ"ת.
אבקש את כבודכם לפסוק בסוגיית החובה המוטלת על הנהג לאפשר להולכי הרגל לעבור על מעבר החצייה בביטחה. הבקשה מצידי באה לאחר ויכוח ביני כתלמיד בקורס לנהגי רכב ציבורי, לבין המרצה לנהיגה נכונה מר יוסף זיסקינד.
הסבר התקנה כפי שהכרתי לאורך עשרות שנים, כמרצה 35 שנה לפני נהגי ישראל, ובהתאם לגיבוי בכתב מהמשרד לביטחון פנים (מצ"ב המסמך) וחוות דעת של משפטנים שאחד מהם שלפתי אקראית מהאינטרנט.
נהג חייב לאפשר להולך הרגל לעבור את מעבר החצייה בביטחה, ואף לסיים אותו ללא סיכונו. מחד-גיסא, עליו לצפות שכל מי שאפילו מתקרב למעבר החצייה עלול להכנס אליו ולכן חובת הנהג להאט עד כדי עצירה, ומאידך-גיסא, כאשר הולך הרגל עבר על מעבר החצייה מרחק כזה שנסיעת הרכב כבר אינה מסכנת אותו – רשאי הנהג לנסוע למרות שהולך הרגל עדיין על המעבר בכביש בדרכו לשפת המדרכה הרחוקה.
העניין נדון בזמנו ארוכות ע"י מיטב המומחים המשפטיים והאחרים לדיני תעבורה, והמסקנה הייתה שהכתוב "לאפשר להולך הרגל לסיים את המעבר בביטחה" אינו מחייב להמתין עד שיעלה על המדרכה השנייה, אלא שעבר את מרחק הסכנה מהרכב.
את הדברים הללו משננים כל המרצים לנהיגה נכונה, ותלמיד בכיתה בה אני משתתף כעת בקורס לנהגי רכב ציבורי אמר: "גם אני למדתי בקורס לנהיגה נכונה שלא צריך להמתין עד שהולך הרגל יעלה על המדרכה הרחוקה".
כעת לטענתו של מר זיסקינד, המתעקש בתוקף כי היא הנכונה. במאמר מוסגר ומודגש אומר: אין לי דבר אישי נגד המרצה. להפך, אני מעריך ומכבד אותו, אבל העניין הבטיחותי, הציבורי והמשפטי – גדול בעיניי אלף מונים.
מר זיסקינד טוען שחייבים להמתין בעצירה לפני מעבר החצייה עד שהולכי הרגל כולם עלו על המדרכות, ולא חשוב כמה רחוקים הם מהרכב שנתן להם זכות קדימה. יתרה מזאת. המרצה הפחיד את התלמידים שאם לא ינהגו כך, יבולע להם בדוח ע"י השוטרים בצורה חמורה ביותר.
לצורך ביסוס קביעתו זו, הביא המרצה כאילו תקדים משפטי – וכאן גדול הסתום על הגלוי.
בראש "התקדים", נגזרו ואינם כל הפרטים היכולים לזהותו: אין שם ביהמ"ש. אין שמות הנתבעים, ואין מספר תיק...
בתוך כל הדברים, ישנה פיסקה מודגשת בצבע צהוב, על דברים שאמר כב' השופט חשין מאיזושהי בקשה (ב"ש) – לא ברור היכן, שם הוא מצוטט אומר שחייבים לראות את מעבר החצייה כממלכתו של הולך הרגל, ושאסור להתחיל לנסוע עד שיעלה על המדרכה השנייה.
מצאתי עצמי במצב לא נח. האם לעבור על העניין בשתיקה למרות כל העובדות המוצקות שאני מסתמך עליהן לאורך שנים רבות והסותרות את טענות המרצה הנכבד, או לנסות ולהבין שמא בכ"ז טעות בידי למרות הכל.
_____________
משרד התמ"ת/הכלכלה הממונה על הקורס לנהגי רכב ציבורי ענה לי: "במענה למכתבך, הנושא שבנדון אינו בתחום מומחיותו ואחריותו של משרד הכלכלה". התשובה ניתנה על-ידי סימה דניאל,
מנהלת לשכה משפטית.
היום הגיעה תשובת המשרד לביטחון פנים: בדיקתנו עם ק' מדור תעבורה באגף התנועה העלתה את הנתונים הבאים: א. תקנה 67 (א) קובעת, כי על הנהג לאפשר להולכי הרגל להשלים את החצייה בבטחה, ואם יש צורך – לעצור את רכבו לשם כך. דהיינו, על הנהג מוטלת החובה לשמור על ביטחון הולך הרגל בעת החצייה, ובמקביל יש לשמור על עיקרון הזרמת התנועה, ולכן כל עוד אינו מסכן את הולך הרגל, יכול להפעיל שיקול דעת ולהמשיך בנסיעה, גם אם הולך הרגל לא השלים את חציית הכביש. ב. לאור האמור, עמדת המשטרה נותרה בעינה. נשמח לסייע לך בעתיד בעניינים הקשורים למשרדנו.
את התשובה קיבלתי ממירי עמדי, מרכזת בכירה (תלונות הציבור).
