כאשר האמריקנים בראשות הנשיא בוש פלשו לעירק בשנת 2003, הסברה בישראל הייתה שאין יותר איום מן הגזרה המזרחית ולכן,יתן לקצץ בתקציב הביטחון.
לפני כשבועיים טפחה המציאות על פניה ופרצה במלוא היקפה מלחמת אזרחים בעירק בין הסונים לשיעים.
אלפי לוחמי ארגון הטרור "אל-קאעידה" כבשו את הערים בשליטה סונית כגון: פלוג'ה, רמאדי, בעקובה וחבל אלנהאבאד המהווה את רצועת הגבול שבין ירדן, סוריה ועירק.
מדובר באיחוד של הסונים המקבלים את הכסף והנשק מאירן לבין לוחמי החופש אשר קצו בשלטון האמריקני בערים המזוהות עם הפלג השיעי.
אין ספק שמדובר בסוג לחימה הדומה מאוד למה שקורה בסוריה, וזה צריך להדיר שינה מגורמי הביטחון בישראל.
הסיבות לנפילת עירק חשוב לציין כי עירק נתפסה בעיני האמריקנים כמעין מודל דמוקרטי שבו קיים שיתוף פעולה בין הסונים לשיעים אשר שונה מאוד מן המודל המזרח-תיכוני המוכר לנו כל-כך.
אובמה ורוב מנהיגי העולם מקווים שאירן תדאג לשקט אזורי, ובכך לא תואשם ארצות-הברית ברפיסות ובבריחה משתי זירות בעייתיות (עירק ואפגניסטן) עם הזנב בין הרגליים. זוהי הסיבה שמזכ"ל האו"ם רצה לשלב נציגים אירניים בשיחות בין המורדים לצבא אסד בסוריה אשר נערכות בימים אלו בעיר ז'נבה שבשוויץ.
כלומר: מדובר פה בעוד שלב של תוכנית ההינתקות של ממשל אובמה מן המזרח-התיכון, לפיה חותמים על הסכם סתמי שיאפשר חילופי שלטון ובורחים מן השטח כל עוד הרוח נושבת.
הקשר הישראלי השיחות האינטנסיביות שמנהל מזכיר המדינה האמריקני
ג'ון קרי באזורנו מהווה עוד נדבך באותה שיטה קלוקלת. לפי התוכנית שהגה הגנרל ג'ון אלן ישראל תיסוג מבקעת הירדן ומכל היישובים באזור יהודה ושומרון. בשטח שיתפנה יבנו גדרות תיל מלוות בחיישנים ומצלמות אשר יזהו כל ניסיון חדירה כזה או אחר.
לכל בר-דעת ברור כי מדובר בתוכנית גרועה שלא נותנת מענה ביטחוני וקיומי למדינת-ישראל. כמוכן, בתנאים הנוכחיים ישראל אינה יכולה לסגת משטחים אלו, בשל סכנת הטרור המוחשי שתכפה עליה ע"י ארגונים סלאפיים כאלו ואחרים.
רק אולי השמת כוח צבאי בינלאומי אנושי שיהיו לא את כל הסמכויות הנדרשות לטיפול במחבלים פוטנציאליים עשוי לשקול את הנושא הזה מחדש.
