לא נוכל לדון בנושא זה בלי להזכיר את ציורי התנ"ך המונומנטליים של מארק שאגל השוכנים לתפארה באכסניה שהוכנה עבורם במיוחד במוזאון מארק שאגל בניס, צרפת. סיפורי המקרא, אברהם והמלאכים, עקדת יצחק, סולם יעקב, קבלת התורה ועוד, מתנוססים שם בגודל קיר שלם, בצבעים עזים, וכמובן, בכישרון המופלא של הצייר. אומנם קשה להעביר ציורים במימדים כאלה למוזאונים אחרים בעולם, אבל ציורים קטנים יותר שלו, סקיצות ואטיודים הוצגו בשנה שעברה במוזאון לוכסמבורג בפריז. העניין הרב והצפיפות במקום לא מנעו ממבקרים רבים מכל העולם להגיע לשם. האם לא מגיע גם לתושבי ישראל ליהנות מעושר זה? כן, העלויות, הביטוח וכו', אבל את "הבשורה" של בוטיצ'לי הצליחו להביא למוזאון ישראל בירושלים, ולהבדיל, את האסקפרסיוניזם הגרמני הביאו למוזאון תל אביב, אז למה לא להביא את מי שמייצג את מורשת ישראל? סיפורי התנ"ך מהווים מקור השראה גם לציירים קלסיים ולאמנים כמו רובנס, גוסטב דורה, דירר, שהרבה ליצור תחריטים בנושאים אלה ובנושאים מהברית החדשה. נושא מעורר מחלוקת הוא ציור של ישו. מצד אחד סמל הנצרות, ומצד שני, הוא יהודי- ישראלי. כך, שאגל מצייר את ישו הצלוב עטוף בטלית ותפילין לראשו ולידיו. הנוצרים שצפו בתמונה זו היו קצת מזועזעים, שלא לדבר על היהודים שלא ידעו איך לאכול את הדבר... בתערוכה שהתקיימה לא מכבר במוזאון ת"א הוצגה תמונה ענקית של וורהול - שהיא ציטוט של "הסעודה האחרונה" מאת לאונרדו דה וינצ'י ובה ישו והשליחים, יצירה שהפכה כבר לאיקון תרבותי ומשמשת נקודת ריפרור (רפרנס) גם לעבודה של הצלם הישראלי המצליח עדי נס: בימוי הדמויות מציג אותו מקבץ של דמויות (שלישיות) בלבוש של חיילי צה"ל המסבים לסעודה. למרות שהחיילים נראים אקטיבים וחסרי דאגה, לכאורה, (מעשנים, משוחחים), האם יש כאן רמז שזו הסעודה האחרונה שלהם, או שזה רק ריפרור לאיקון ידוע במטרה למשוך תשומת לב? ומכאן לציור מונומנטלי אחר ששבה את ליבי, "עצבות המלך" של מאטיס, ציור התלוי במרכז פומפידו, פריז. בעיני זוהי מחווה יפה פיה למלך שאול שהיה שרוי במרה שחורה והנער דוד מנסה להפיג אותה בנגינה על כינור. אלא שגם מאטיס וגם המבקרים מייחסים אותה לעצבות של המלך הורדוס והרקדנית יהודית מנסה לשובב את רוחו (סיפור מהספרים החיצוניים). אני מעדיפה את הגירסה של שאול המלך. באמנות הפרשנות היא חופשית... אוצרת: אורנה פיכמן. מקום: הגלריה העירונית, יד לבנים, רעננה. תאריכים: ינואר-מרץ 2014. מומלץ.