מהו חלומה "החדש" של שרת המשפטים?

"אני מתקשה להסביר לעולם, למה ישראל דבקה בחלום הישן של ארץ ישראל השלמה...", התלוננה השרה לבני בדבוס באוזני עיתונאים. מחזה של שרת משפטים שקשה לה, נוגע ללב וממש מזמין לנסות לעזור לה ולומר שאדרבה, ישראל דבקה בחלום - מפני שהוא ישן כל כך, בן כמעט 4000 שנים. הוא שהביא את אברהם, האב הקדמון, אל "הארץ המובטחת" או "ארץ הבחירה" ומכוחו משלו כאן צאצאיו למעלה מאלף שנים, יותר זמן מכל האימפריות. והגדיל לעשות אותו החלום, שליכד לעם אחד גולים שפוזרו לקצות תבל שמכל מקום נשאו את תפילותיהם לעבר ירושלים ובכל מקום מחוזות געגועיהם היו חברון ובית לחם, שכם ושילה - תופעה שאין שנייה לה בתולדות האדם. יתרה מזאת, זה בכלל אינו עוד חלום! היכן הייתה לבני כשהתרחש הפלא, אף הוא יחיד במינו בהיסטוריה, והחלום זכה להתגשם ולהפוך למציאות? כותב אני בקריית ארבע היא חברון. האם אני חולם? 400,000 יהודים יושבים בכ-300 ערים, כפרים ומאחזים בכל רחבי "א"י השלמה", 300.000 יהודים יש בירושלים שהייתה כבושה בידי ירדן: האם כל זה חלום? ומהו החלום "החדש" האמור להחליף את החלום הישן שאין יפה, צודק ואנושי ממנו? חלום בלהות. מפני ש"המדינה הפלשתינית" לא תהיה באמת מדינה, כשם שתושביה אינם באמת עם: בואה לעולם, הווייתה והתפקיד שנועד לה, מטרה אחת להם - לשמש כתשליל (נגטיב) למדינה היהודית, צל שתוכנת לבלוע את הדמות שמטילה אותו, ולהיעלם ביחד איתה. והואיל ורוב העם בישראל רואה שקוף את חלום הבלהות הזה, לא ברור מדוע שרת המשפטים מתקשה להסביר שהוא מעדיף גאולה (כך קוראים למשאלה חלומית שהפכה למציאות) על פני גלות (תחילה - של מאות אלפי מגורשים, אח"כ של מוכי הטילים בגוש דן). אך ישראלים לא רק חולמים. הם מעדיפים את המציאות הנוכחית על פני החלום הפלשתיני גם מסיבות רציונאליות, תועלתניות: מפני שהגיעו למסקנה ההגיונית, שמה שקרה בנגב ובדרום אחרי גירוש היהודים מעזה יקרה גם במרכז אחרי גירוש היהודים מיהודה ושומרון; מפני שפוחדים מן השיטפון הדמוגראפי של מאות אלפי עזתים ומיליוני צאצאי פליטים, שיציפו את "הגדה" תחת דגל ההחלטה 194 של האו"ם ויהפכו את העמק, השרון והשפלה ל-'אזורי עימות'; מפני שחבל להם על הנגב, שפרוזדור פלשתיני בין עזה לחברון יחצה אותו לשניים; מפני שאינם רוצים לאבד את מי אקוויפר-ההר המזינים את "ישראל הקטנה"; מפני שרוצים להמשיך לטוס מנתב"ג ללא איום קרקע-אוויר מהרי השומרון; מפני שרואים בדמיונם מדינה פלשתינית חותמת הסכם עם אירן ומביאה לפרוורי פ'ת את 'משמרות המהפכה'; מפני שזוכרים את החלטת האו"ם 1701, "הצלחתה" של הגב. לבני אחרי לבנון-2 למנוע זרימת נשק לחיזבאללה ומבינים ששיטפון של אמל"ח יזרום אל תוך 'פלשתין'; מפני שאינם רוצים שכוחות זרים "ישמרו" על גבולות ארצם; מפני שחרדים לגורל מדינת-החיץ הידידותית, ירדן, שרוב תושביה פלשתינים ומדינת פלשתין תבלע אותה; מפני שחוששים ממיליון ורבע ערביי ישראל - היום אזרחים נורמטיביים, מחר - עם שכנה פלשתינית ריבונית, ילמדו מן הגרמנים הסודטים שהרסו את מדינתם צ'כוסלובקיה בשירות שכנתם הגרמנית; ומפני שהם יודעים, שחלוקת הארץ תשאיר אחריה שבר חברתי-פוליטי: עם מפולג, שופע איבה פנימית וניכור, קרע וייאוש שיקרינו לתפוצות וישללו מישראל את הדימוי של בית לאומי וארץ מקלט ליהודים. הרשימה היא חלקית. אולי, אחרי העיון בה, תתעשת שרת המשפטים ולא תתקשה עוד להסביר בעולם את רחשי הלב של עמה.