האם החינוך עוזר לכלכלה? או שמא הוא מזיק לכלכלה? כי הרי החינוך עולה כסף מחד-גיסא, אך יוצר מקורות הכנסה מאידך-גיסא. אז מה התשובה? התשובה היא פשוטה: חינוך טוב ומקצועי המנוהל היטב, עוזר לכלכלה; וחינוך גרוע ולא מקצועי המנוהל באופן קטסטרופלי, ותוצאותיו שליליות – מזיק לכלכלה.
ומה עם ביטחון? האם הוא עוזר לכלכלה או מזיק לה? גם כאן אותה תשובה, הרי הביטחון עולה כסף, מחד-גיסא, הרבה כסף, אך בהעדרו אנו לא קיימים. אז מה התשובה? התשובה היא פשוטה: ביטחון טוב ומקצועי המנוהל היטב, עוזר לכלכלה; וביטחון גרוע ולא מקצועי המנוהל באופן קטסטרופלי ותוצאותיו שליליות – מזיק לכלכלה.
והשלום? אותו דבר. אז ברור לכולנו ששלום אמיתי שבו כל צד ישמור על חלקו בהסכם, ויעזור לצד השני לקיים חלקו בהסכם, הוא שלום שיתרום לכלכלה; ושלום שבפועל יהיה רק פתח למלחמה, יזיק לכלכלה.
הדיון הוא, אם כך, לא בתרומת השלום לכלכלה, אלא בסיכוי שהשלום הזה יהיה שלום או שלמחרת החתימה שלו, נבין שעשינו מקח טעות והמלחמה מעבר לפינה. ומכאן שאין ספק שהחתירה לשלום היא ראויה. אין ספק שפירות השלום יהיו פירות עסיסיים בכל המובנים, רק דבר אחד חייבים אנו להבטיח –
שלום אמיתי.
ואיך אפשר להגיע לשלום אמיתי עם מי שלא מוכן לצעוק בראש חוצות ומעל כל במה, ולחתום על כך כתנאי יסודי ומרכזי בהסכם, שהוא מכיר בצד השני ובזכותו לבית לאומי במסגרת הגבולות שיסוכמו? ואיך אפשר להגיע לשלום אמיתי עם מי שמתכנן להקים ממשלה משותפת עם ארגון טרור השולט כעת בעזה?
בנט ולפיד מדברים על כלכלה וכאשר שני פוליטיקאים "חדשים" (הפועלים בשיטות סופר-סופר ישנות) רוצים להסתיר מאתנו את מוקד הבעיה הם בורחים לנימוקים חסרי שחר.
נפתלי בנט מפחד לומר שאמנם אין הבשלה אצל הצד השני להגעה להסכם אמיתי – אך כשתהיה כזו, יהיה הסכם ותהיינה פשרות, אפילו מרחיקות לכת, והוא מפחד לומר זאת כי הדבר יפגע בצנטרום של האלקטורל, ולכן הוא מדבר על כלכלה.
ו
יאיר לפיד מפחד לומר לנו שהוא וכל הקהל שלו תומכים בהסכם – על-אף שאין כעת כל בסיס אמיתי לכזה הסכם, ולא יהיה כזה טרם תהיה הכרה הדדית של הצדדים בזכויותיהם הלאומיות – יהודים-ישראלים מחד-גיסא וערבים-פלשתינים מאידך-גיסא, כי הדבר יפגע בצנטרום של האלקטורל, ולכן הוא מדבר על כלכלה.
כנראה שחושבים הם שהעם טיפש ומודד את החלטותיו רק על בסיס גובה החמין בסיר הבשר, ולא היא – העם יעשה שלום כאשר תהיה מוכנות לשלום, העם יעשה שלום כאשר תהיה הכרה של הצד השני בהיות מדינת ישראל הבית הלאומי לעם היהודי, ואם בינתיים נצטרך להדק קצת את החגורה – לא נורא.
עתידנו ועתיד ילדינו חשובים יותר מסיר הבשר עליו מלהגים כבוד השרים הצעירים החדשים, וחשובים פי כמה וכמה מהשיקולים האלקטורליים שלהם.
