על הכשרות כבר כתבתי. על משגיחים שבאים והולכים -בעיקר הולכים- על חוסר תשומת הלב שבו לוקים בעלי התפקידים שאחראיים וממונים על התחום שהם אמונים עליו. על הכול כבר כתבתי. אבל זה עדיין מפריע לי ואני עדיין רוצה לנסות.
"אינני סומך על ההשגחה שאני בעצמי נותן, רק שאני עושה זאת, כדי להקטין תקלות ולצמצם נזקים לציבור החילוני. אנשים יאכלו פחות טרפות וזה מבחינתי מספיק." אמר לי פעם מישהו העוסק בתחום, "לאדם ירא שמיים אני לא ממליץ לאכול במקומות שנושאים תעודת כשרות רגילה". סיכם.
בעיניי זו אמירה חסרת אחריות שמי שמאמין בה, ומסתבר שיש הרבה כאלו, תוך כדי שהם מחזיקים במשרות יפות במוסדות הרבנות, ראוי שילכו ויעשו לביתם (או שבעצם ב-"לעשות" הם לא ממש טובים בזה, אז לפחות שילכו וזהו). אני לא אדם חילוני, וככל אדם דתי ממוצע אני מסתכל על מוצר אם הוא כשר, ושואל כל בעל מסעדה אם יש לו כשרות, תוך כדי שאני מחפש את התעודה שתלויה אצלו במקום.
הכיתוב "כשר" או "תעודת הכשרות" הם המדד העיקרי, המרכזי, והיחידי שלי, לדעת שאני באמת אוכל כשר. הרב שסבור שהוא עושה טובה לחילוניים, חייב לדעת שהוא מכשיל אותי ועוד רבים שסבורים שהכשרות נועדה עבורם.
תעודת הכשרות שאתה מספק אמורה להיות טובה ומספקת לפי הדרישות שהיא התחייבה לספק. בלי פלפולים ובלי טובות. בדיוק כמו שאני לא מוכן שרופא ייתן לי שירות אחר, רק כי אני לא משלם לו מתחת לשולחן.
אין לי דרישה ממשגיח, לתת כשרות מהדרין על בשר "לא חלק" או ירק שהוא לא "גוש קטיף", שיכולים להיקרא "הידור". אבל האם אלו ההבדלים היחידים בין תעודת הכשרות הרגילה לתעודת הכשרות "מהדרין" שאתם מספקים לעסקים? כל תשובה אחרת מ-"לא", היא תשובה של חילול השם.
הנושא הזה כבר נדרש לשולחנם של רבנים וכאלו שעוסקים בתחום, ומסתבר שמדי שבוע בשבוע, כך לפי פרסום מלפני כשנה (ואני מקווה שעדיין) מתכנסת קבוצת רבנים ומשפטנים, ובראשם רבני ערים וחברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, והם מבקשים לחולל את השינוי המתבקש. אינני יודע מי מינה אותם לתפקיד הזה, והאם המשתתפים אינם חפים מכל כשרות בד"ץ שברשותם, אך מעניין לשמוע את מה שיש להם לומר על הכשרות שעליה הם מופקדים.
בוועדה חברים: רב העיר גבעתיים, רב העיר חולון, רב העיר יבנה, רב העיר עתלית, רב המועצה האזורית עמק-חפר, רב אזורי דרום השרון, רב היישוב קדר. בהחלט פאנל מצוין של רבנים שיכולים לייצג נאמנה את רוב, אם לא כלל רבני הערים. ברקע נשמעים קולותיהם של רבים מראשי המועצות הדתיות הזועקים: "אין לנו כסף לממן את הכשרות. בעלי-העסקים אינם מוכנים לממן את שכרו של המשגיח - ואנו נאלצים להיקרע בין המצפון, שכן אם נסיר כשרות מבתי עסק למזון, הציבור יכשל במאכלות אסורות. מצד שני, קופתה הדלה של המועצה הדתית, מתקשה לממן את שכרו של המשגיח".
הרב שטיינברג, מחברי הוועדה מציין כי ישנם משגיחים שממונים על-ידי הרבנים בגלל קרבתם אליהם, ולעומתם ישנם אברכים בני תורה, שינקו בבית כשרות - דבר ששווה כמה וכמה קורסים - והם מחוסרים פרנסה. אלא מה, חטאם שהם לא מקורבים לרבנים.
שטיינברג ממשיך לפרט את הבעיות מזווית ראייתו: "יש מסעדות שהמשגיח מגיע רק בשעות הבוקר. משעות הצהריים, המקום נטוש ואפשר להכניס פרות שלמות למסעדות. מה עושים?", הוא זועק בדאגה כנה.
אלו רבנים העוסקים בתחום שזועקים את זה. מה נאמר אנחנו ומי שינה משהו בתחום?
וסיפור עצוב לסיום אדם שעוסק בתחום מספר כך- בשנה שעברה סמוך לחג הפסח, פורסמה מודעה מטעם חברת תיירות לנופש פסח במלון בירושלים ובתוספת הכיתוב גלאט למהדרין לא שרויה! המלון הינו בכשרות רגילה של רבנות ירושלים וכבמטה קסם מלון זה כמו כל מיני מלונות אחרים בארץ נהפכים לכשרים למהדרין לחג הפסח, ע"י חברות התיירות והנופש.
ברור קצר העלה את המובא להלן: פניתי אל המלון וביקשתי הבהרה או מסמך - לגבי הכשרות, והם הסבירו לי, שאכן יש להם במלון משגיח מטעם הרבנות. בקשתי שיעבירו אותי אליו ולאחר שהועברתי למטבח, חיפשו אותו במשך דקות ארוכות ולא מצאו אותו. ביקשתי את הנייד של אותו משגיח, שוחחתי עמו ומתברר שהוא משגיח די חדש ולא מנוסה, ללא ידע בסיסי בתחום. פניתי בעקבות השיחה לחבר ברבנות ירושלים [מקור בכיר] והוא חזר אלי לאחר בירור ומסר לי "שזה מינוי של הליכודניקים הבעיה ידועה, הנושא בטיפול".
לפחות כאן, הליכוד עושה משהו.