הייתה זאת כתבה מטלטלת ביותר כתבתה של
אילנה דיין על האנטישמיות בהונגריה. האנטישמיות מרימה את ראשה בכל מדינות אירופה כאשר המובילה מביניהן היא הונגריה שמאז ומתמיד הצטיינה בשנאת יהודים.
והינה על הרקע הזה מופיע כוכב תורן בשמי האנטישמיות שמו סגדי צונם שם הונגרי לכל דבר ועניין שנולד מבטן אמו היהודיה שאינה מצהירה על כך, לאב הונגרי גוי שבדמו זורמת האנטישמיות והוא מנחיל זאת לבנו.
הבן גדל לתפארת הונגריה מבלי לדעת שהוא יהודי, עומד בראש מפלגה נאצית ומגיע על-כנפיה לבית הנבחרים ההונגרי. אז קוריית "תקלה" ומתגלה לו שהוא יהודי בן לאם יהודיה ולסבתא שהיא בחיים בגיל 95 גם היא יהודיה, אולם מסתירה זאת ממנו ולא רק זאת מסתירה ממנו כי היא ניצולת שואה היחידה ששרדה מבין 35 בני משפחתה שנרצחו בשואה והיא מסתירה כל חייה את המספר שהוטבע על זרועה ולא מראה זאת לאיש.
חבריו מההווה מנדים אותו מייד והמנהיג שהנהיג אותם נגד יהודים, הופך למצורע בעצמו. מאחר שהוא בחור אינטליגנטי, הוא מחפש את שורשיו והראשונה שהוא שואל היא סבתו מגדלנה המאשרת כי אכן היא והוא יהודים ומראה לו בפעם הראשונה את המספר שהטביעו בזרועה הנאצים.
הוא פונה לרב הקהילה ומבקש להיפגש איתו, אולם זה מהסס משום שמדובר במומר ולא סתם מומר, אלא אחד שהתנכל ליהודים כאחרון הצוררים. אלא שהרב מוצא בשולחן ערוך פסק הקובע כי מומר שרוצה לחזור לדת, יש לקבלו מייד.
כיום הדתיים במדינה מערימים קשיים אין קץ על מומרים ואחרים הרוצים להתקבל חזרה לעם היהודי ועל הרקע הזה מעשהו של רב הקהילה מקבל משנה תוקף ומראה את היהדות כדת טולרנטית המעודדת שיבת יהודים לחיק היהדות ומן הראוי שרבננו בארץ ילמדו פרק זה וישננו אותו חזור ושנן.
ומכאן אני מסיק וממליץ, שכתבה זו תשודר בכל בתי-הספר בארץ, תהיה חלק מהמצגות במוזאון השואה ותשמש כקו מנחה בלימודי האזרחות בבתי-הספר בבחינת כמה מופלאים הם חיינו כעם.
