השאלה שמעסיקה את הציבור הישראלי, ככל הנראה מאז רצח ראש הממשלה
יצחק רבין ז"ל, היא איפה מסתיימת הלגיטימיות של
חופש הביטוי; זה נמצא על קו דק והמקרה הזה פותח את הנושא לשיח מחודש שכנראה גם הפעם לא יבוא לסיומו.
אדם ורטה, מורה לאזרחות בתיכון של רשת אורט בקריית טבעון, כבר היה בשימוע אצל שר החינוך,
שי פירון, לאחר שתלמידה בכיתתו, ספיר סבח, התלוננה על התנהגותו אחרי שביקר בחריפות את התנהלותם של חיילי צה"ל. כאן המקום לומר על שאלת הלגיטימיות של צבא במדינה ריבונית כלל שהוא לא במקומו שישמש קרקע לדיון, כי אדם שמגדיר את עצמו אזרח במדינה מן הראוי שישרת בצבאה גם אם הוא חולק על אופן פעילותו. זהו אחד מהחובות האזרחיים, כשעבורנו באופן טבעי קל ופשוט יותר לדבר בעיקר על הזכויות.
הביטוי 'התפשט כאש בשדה קוצים' מתייחס בדיוק לוורטה שאמר את הדברים אך הוא לא העלה על דעתו, שדעתו האישית תהיה מסוקרת בכלי תקשורת במשך שבוע ימים; יכול להיות שאילו היה יודע לאן זה היה מוביל, הדברים היו מנוסחים אחרת או שלא היה משמיע אותם כלל. ולו רק כדי לחסוך מעצמו את תשומת הלב שוודאי היה מצפה לקבל מתוך הצלחה חינוכית ולא מהתרסה.
להיות שבויים בידי דעת הרוב זה תמיד קל ופשוט יותר, אך האם יודעים להביע דעה המנוגדת לו באופן שלא ישמע מתלהם? זו כבר שאלה אחרת. האופן שבו יתנהג ורטה לא בשל דעותיו האישיות כאדם פרטי אלא מעצם היותו איש חינוך שתלמידיו עשויים להיות מושפעים צריכים להפוך את המקרה הזה לאבן דרך; כאשר מורה מציג את דעתו האישית בכדי להציג תמונה מאוזנת עליו להציג את שני צידי המטבע, זו אומנות, לדעת לבנות טיעון לעמדה שהוא לא נמנה על המצודדים בה ועדיין להשמע מאמין במה שהוא מייצג.
זו משמעותו של הפלורליזם, ריבוי של דעות. רבים מאיתנו לא באמת יודעים לייצג עמדה המנוגדת לשלנו. וזה תרגיל טוב שיש לנסותו במערכת חינוך; ללמד לבסס טיעון, להעלות עמדות בעד ונגד כי מעל הכל חובתו של איש חינוך היא לא לבטל בבוז עמדה אלא להסתייג ולתת לתלמידיו כלי חשוב לניהול דיון מעמיק.
כאשר התראיין בשבוע שעבר ד"ר
יועז הנדל באחת מתוכניות האקטואליה בערוץ 2, הביע את דעתו: "צה"ל איננו הצבא המוסרי בעולם אך הוא עושה הכל כדי לשאוף להיות הצבא המוסרי בעולם". ראוי שורטה היה מבסס את עמדתו ולו רק כדי להראות שצריך לצור איזון". להראות לתלמידיו את שני צידיו של המטבע.
שר החינוך שי פירון, עשה את הדבר הנכון כשבחר להפיץ
אגרת לציבור עובדי ההוראה בה הציג את עמדתו בפרשת ורטה, אשר במסגרתה הוא מעלה על הכתב את העובדה "שיש נושאים בהם ראוי שבעת שיח ננהג בהם בעדינות כי יש להם פוטנציאל להפוך לחומר נפץ תרבותי שאל לנו כחברה לגעת בו ואחד מאותם נושאים הוא הלגיטימיות של צה"ל ועל היותו צבא העם, המגן על קיומנו בארץ הזו ועל זכות קיומה של מדינת ישראל."
במערכת פתוחה ראוי שכל אחד מאיתנו יעמוד לביקורת וצריך לומר בכל חד וברור כי בלתי אפשרי להציג כל ביקורת כרדיפה פוליטית. האם במקרה הפוך, בו ורטה היה מגנה את תופעת ההשתמטות, גם אז היה נטען שזו רדיפה פוליטית בשל דעותיו? כנראה שלא. אין מקום להתקרבנות הזו. ראוי שמורה ילמד את תלמידיו להיות ביקורתיים ולהטיל ספק בכל המגרש הרחב של הדעות כי לשחק במרחב הפרטי שלך זה הדבר הכי פשוט אך האם זה הצעד הנכון?
לסיום אני רוצה להודות לתלמידה ספיר סבח שבמעשה הזה למדה אותנו שיעור אזרחות של ממש כשהציבה מראה שלא אוהבים להביט בה, כי היא מציגה גם את צד הפחות מוצלח שלנו. בלי עריכה, בלי פטושופ, הוראה אמיתית, מבוססת על פלורליזם רעיוני כפי שהוא צריך להשתקף במערכת חינוך השייכת לכולנו; לאף אחד אין עליה בעלות והיא לא רשומה על שמו בטאבו.
