הצגת תרחישים "דמיוניים" הוא כלי מתודולוגי המאפשר לבחון את "הבלתי ידוע", במטרה לשפוך אור על נקודות כשל ופערים ביכולות כדי לתקנם מבעוד מועד. זאת, לעומת התכנון האסטרטגי המקובל, המנסה להתכונן למלחמה הבאה בצורה רציונלית על סמך ניסיון העבר והידע שנמצא בידינו כיום.
בספר שפרסם ב-2009 "המרכז להערכה אסטרטגית ותקציבית" (CSBA) בוושינגטון בשם "תרחישים קטלניים" (Deadly Scenarios), מציג אנדרו קרפינביץ' שעומד בראש המרכז שבעה תרחישים של "מלחמה עתידית" במאה ה-21. תרחיש אחד מבין השבעה נוגע לנו והוא נקרא "מלחמת יום הדין (ארמגדון): המתקפה על ישראל". עיון בתרחיש מעלה מספר תובנות מעניינות שראוי לשים אליהן לב.
נקודת הפתיחה היא שישראל לא הצליחה למנוע מאירן לפתח את הנשק הגרעיני. רעש סייסמי חזק שנקלט במכשיריהן של הסוכנויות השונות ומרכזו במזרח אירן, מביא גורמים במערב למסקנה כי אירן ביצעה ניסוי גרעיני תת-קרקעי. מועצת הביטחון משותקת על-ידי וטו סובייטי וסיני, ורפיסותן של ממשלות באירופה מונעת תגובה אפקטיבית.
לישראל קיימות היכולות לפגוע במתקני הגרעין ולבלום את תוכנית הפיתוח של אירן, אך בגלל התנאים הגיאו-אסטרטגיים והצורך בתיאום עם ארה"ב - הדבר נמנע ממנה. ארה"ב המכונסת בעמדה בדלנית לאחר שיצאה מעירק, נמנעת מכל מחויבות צבאית לפעולות ייצוב באזור. אירן מן הצד השני, לאחר עליית מחירי הנפט והסרת הסנקציות מצד המערב, היא המעצמה האזורית הדומיננטית במזרח התיכון.
מהלכי התרחיש מרוץ חימוש גרעיני - למרבה הפלא, חלון ההזדמנויות של אירן לשמירת מעמדה כמדינה המוסלמית היחידה באזור המחזיקה ביכולת גרעינית מול ישראל נסגר מהר. מדינות סוניות העוינות את טהרן מגבירות את מאמציהן להשגת יכולת גרעינית. ערב הסעודית רוכשת 20 פצצות מפקיסטן, ואילו מצרים וטורקיה מאיצות את תוכניות הגרעין שלהן בסיוע מסיבי של צרפת ורוסיה. תוך שלוש שנים היתרון של אירן נעלם, בעוד שהמחיר הכלכלי של מרוץ הגרעין נותן את אותותיו, ואי-השקט ברחובות טהרן גובר. בשלב זה מחליטים האירנים להסיט את האש לעבר ישראל.
נתיבי הים, הבטן הרכה של ישראל - התרחיש נפתח ב"טפטוף" רקטות מלבנון ומעזה שהולך וגובר בצירוף טרור ומחבלים מתאבדים המגיעים מיהודה ושומרון. אך התפנית הדרמטית של הסיפור מתרחשת דווקא בים, כשאוניית סוחר ישראלית עולה על מוקש ימי אירני וטובעת מול חופי ישראל. אירן פיתחה יכולות גבוהות בלוחמה ימית, וישראל שהיא המדינה היחידה באזור שאין לה דרכי גישה יבשתיות, תלויה לחלוטין בתנועה הימית. פיזור מוקשים ימיים וירי של טיל יאנחוט אחד או שניים הפוגעים באוניית סוחר עוצרים לחלוטין את התנועה הימית באזור, וישראל נמצאת במצור.
אובדן השליטה על הרשות הפלשתינית - הסכמים שנחתמים בחסות ארה"ב ויציאת צה"ל משטחי יהודה ושומרון גורמים לאובדן השפעתה של ישראל על הנעשה ברשות הפלשתינית. מטח רקטות שנורה מאזור רמאללה פוגע בהר-הבית וגורם נזקים למסגד אל-אקצה. ארה"ב ממהרת להודיע שצילומי לווין זיהו את נקודת השיגור בשטחי הרשות, אך דבר אינו משקיט את ההמון הזועם בבירות ערב שמסתער על שגרירויות המערב וקורא לצאת למלחמת קודש להצלת מסגד אל-אקצה. מזכ"ל האו"ם מביע "זעזוע מההתקפה הברוטלית" ומעלה הצעה להעביר את אזור הר-הבית לשליטה בינלאומית.
כיפת ברזל חלקית - הספקתם של אלפי טילים ורקטות לחיזבאללה מפירה את מאזן הכוחות באזור. שלושה חודשים מאוחר יותר, ביום "חג העשורא" נורה מטח של 60 רקטות וטילים מדויקים מלבנון ועזה לעבר תחנות הכוח באשדוד, חיפה ואשקלון ואל עבר מטרות נוספות בתל אביב וירושלים. כיפת ברזל שהוצבה מבעוד מועד להגנה על אתרים אלה מפילה 85 אחוז מהרקטות והטילים, אך מספר קטן חודר ופוגע בתחנת כוח ומשבית 50 אחוז מיכולת ייצור-החשמל בישראל. ישראל מגיבה בדרך המסורתית של תקיפה נרחבת של מטרות תשתית בלבנון, בסוריה ועזה שזוכה לגינוי מידי.
בידוד מדיני מלא - מזכ"ל האו"ם טוען לתגובה בלתי מידתית ומועצת הביטחון מתכנסת. החלטת גינוי חריפה נגד ישראל מתקבלת במועצה לבקשתן של רוסיה וסין. מדינות אירופה תומכות בגינוי וארה"ב נמנעת. הפלשתינים מובילים מהלך באו"ם שזוכה לתמיכה רבה לנסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שנכבשו ב-1967, עם לוח זמנים קצר ובליווי סנקציות כלכליות - ישראל נשארת לבדה.
נסיגת ארצות-הברית - ארה"ב חסרת מנופים מדיניים וצבאיים להשפיע על האזור. התמיכה בישראל פוגעת באמינותה כמתווכת הוגנת, וקיצוצי תקציב פוגעים ביכולותיה הצבאיות. הניסיונות של ידידי ישראל בקונגרס לסייע נבלמים כשראש המטות המשולבים מודיע שלארה"ב אין מספיק כוחות באזור כדי לפעול. מהר מאוד מתברר שארה"ב מורתעת על-ידי אירן וחוששת מהתקפות טרור מצידה על נכסים שונים שיש לה באזור.
איום השמדה הדדי - ישראל נמצאת עם הגב לקיר, ושר הביטחון מציב אולטימטום לאירן. בתגובה, מודיע מפקד משמרות המהפכה כי בידי אירן יש 7- 8 פצצות גרעין, שחלקן מורכבות על טילי סקאד בסוריה ובלבנון. הפרלמנט האירני מתכנס לישיבת חירום, והנשיא נושא נאום שבו הוא קורא לעולם השיעי להתאחד לקראת בואו של האימאם ה-12. ההערכה בישראל היא שאירן מתכוננת לתקוף את ישראל.
מלחמה בלתי נמנעת - ישראל אינה קובעת את סדר האירועים, אלא נגררת ומגיבה עליהם בהתאם לרצון אויביה. כשהיא חשופה להתקפות מכל הצדדים, מבודדת ומותשת, מגיעה ישראל למצב נואש המחייב אותה לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להשתחרר מן המלכודת שבה היא נמצאת. המלחמה שפורצת היא בלתי נמנעת, מציין תרחיש "ארמגדון", ומופעל בה לראשונה נשק גרעיני על-ידי שני הצדדים.
הדבר הבולט בתרחיש שנכתב לפני מספר שנים הוא שחלקו כבר התממש, והסבירות למימושם של החלקים האחרים היא גבוהה. נקודה חשובה נוספת שאסור להחמיץ היא העובדה שבתרחיש הנ"ל אירן הייתה ונשארה האויב העיקרי שמתמרן את ישראל בעזרת כוחות מקומיים בהתאם לצרכיו ורצונו. נקודה חשובה לא פחות היא החולשה הבלתי נתפסת של ארה"ב, שנראה כי הייתה ברורה לכותב - ראש מכון המחקר CSBA - כבר לפני חמש שנים. ישראל, כפי שניתן לשער, תצטרך לקבל החלטות קשות, אם ברצונה למנוע את מימושם של החלקים האחרים שבתרחיש, שעדיין לא התממשו.
