כולנו תומכים בציבור העובדים בהדסה

כל מי שנזקק או יזדקק לטיפול רפואי במרפאות של בית-החולים בהדסה, או יזדקק לאשפוז, יזכה לקבל את השירות המעולה ביותר, וזאת אם יגיע לבין כתליו במסגרת הרפואה הציבורית או במסגרות כאלו ואחרות המחייבות תשלום. אודה, שלא נהירים לי שלל פרטי הפרטים, שהביאו את בית-החולים לעלות על שרטון משברי, שעל פניו נראה כי קשה לחלצו משם. אך אני מודה, שאני ומאות אלפים מתושבי ירושלים ורבים מאוד שאינם תושביה, חייבים תודה לכל מה שמייצג בית-החולים הדסה בשלל מגזרי הבריאות והצלת חיי אדם. והדגש כאן אך ורק על המישוריות של הרפואה הציבורית. לכן לא ברור לי, מדוע הצעד הראשון, שננקט כדי לחלץ את בית-החולים הדסה מהמשבר בו הוא נתון, מחייב פיטורי מאות עובדים, ששייכים למגזר החלש ביותר, המשתכר בסביבות 4,000 שקלים עד 6,000 שקלים. גם מבלי להיות מעורה בנבכי המשבר, זה נראה רע מאוד, כשמתוך אלפי עובדים מסורים בבית-החולים הדסה, הצעד הראשון שננקט כדי לפתור את המשבר הוא ברמיסת החלש, שאחרי 20 או 30 שנות עבודה במכבסה, בניקיון, במטבח או בתחזוקה תמורת שכר מינימום, הוא ייזרק לרחוב, שאין בו מקום עבודה אלטרנטיבי להציע לו. בירושלים רבתי אין בית-חולים ממשלתי אחד. הדסה היא התשובה שחייבת המדינה לבריאות תושביה. המשבר בהדסה מחייב התערבות מיידית של ראש הממשלה ושרת הבריאות. אסור בשום פנים ואופן ללכת בנתיב ההרסני של נטילת מקורות קיום ממאות משפחות, המתקיימות משכר מינימום כדי לפתור את המשבר בהדסה. בית-החולים הדסה הוא נכס בריאותי יקר שעל מדינת ישראל לאמצו לחיקה, כי הוא חובק בחובו את נכסי הרפואה במיטבה. העובדה שרופאים, אחיות וציבור עובדים נמצא ברחובות ומפגין, אינו מצביע על קיומה של ממשלה, שחייבת לאמץ לחיקה בחום את הנכס הרפואי היקר הזה שנקרא בית-החולים הדסה.