לא מוגזם היה לחשוב כי התקשורת היא המולך של ימינו, כל יכול בלתי נלאה השולט בחיינו, שמזבחיו מחייבים אספקת "בשר טרי" שוטפת.
סערת התקשורת האחרונה היא על-רקע קדושת "זכות האינדוקטרינציה" שיש למורה ורטה, לדעתו ואליבא דבית מדרשוקן, העטופה יפה ערכים נשגבים כדוגמת "חופש הדעה" וחינוך ל"ערכי מוסר".
כרגיל במחוזותינו הוויכוח די רדוד ומהר מאוד המגיבים נחלקים לקצוות: אלה רואים בו "בוגד", ואלה רואים בו ז'אן ד'ארק או סוג של ז'דנוב. קצת מגוחך להשוות את ז'דנוב - הממונה מטעם סטלין והמפלגה להציל את חזית לנינגרד המכותרת - עם ורטה, אך המולך אינו מקפיד בבדיקת ציציות ההיגיון, כל עוד מדובר בפרובוקציה גורפת רייטינג, וכך גם הטוקבקיסטים.
לגופו של עניין, ורטה ממש לא מעניין. מורה שאינו מבין שאסור לנצל יחסי סמכות ומרות, מורה שאינו מבחין בין האיסור לעשות אינדוקטרינציה לבין תפקידו לשמש מנחה דיון, מורה שאינו מבין את תפקידו להקנות כלים לתלמידיו לניהול ויכוח שאינו סותם פיות, מורה שעולב ומשפיל תלמידה המבקשת להביע דעה - נשוא "מלחמתו הצודקת", לחלוטין אינו המחנך קורצ'אק, כי אם ליצן פתטי החשוב כקליפת השום, אך מנוצל היטב כמכשיר בידי השמאל - סוג של שמאל פוסט-ציוני ששני אילי-הניגוח העיקריים שלו הם הקרן החדשה ובית מדרשוקן.
אך לא רק בפרובוקציה עתירת רייטינג מדובר. נוח לחכמי בית מדרשוקן ולתומכי טענת צה"ל לא מוסרי" להפיץ שמועה ועלילה שכזו, כדי להצדיק את השתמטות ילדיהם שלהם (ואם לא ממש אז לכל היותר שירות בגלגל"צ), ולזקוף את קומת "הבן יקיר לי" המשתמט מחובתו לשרת, "להכשירו", להפכו ממשתמט לנביא מוסר... מעתה אמור לא עוד "ברחן", כי אם "לוחם סיירת בחוד החנית של האקטיביזם המוסרי", גם אם בבתי הקפה של תל אביב עסקינן, תחת שדה הקרב.
המחנך הדגול טענתם יכולה הייתה להיות מוסרית לו החילו את הכלל הקאנטיאני הדורש מהפרט לקיים את הכלל שהוא מטיף לו, ובמילים פשוטות: "דוגמה אישית", או כמאמר חז"ל: "נאה דורש ונאה מקיים". טענתם יכולה הייתה להיות מוסרית אילו הטיפו להסרת הסדרי ביטחון תוך הסכמה להפקרת חייהם שלהם והקרובים להם. אך לא היא. שם הם מפגינים רגישות מרבית. בית מדרשוקן משמיע דברי קינה בכי ונהי בגלל איומים לכאורה על חיי ורטה ומשפחתו, שגם אילו היו נכונים (ואני מסופק בכך, וכנראה גם משטרת ישראל, שרמזה לו "להפסיק לבלבל ת'מוח..."), אך מתעלם מהאיום הקיומי על חייהם של תושבי מדינת-ישראל - איום אמיתי מוחשי ומוכח, שגובה קורבנות כל אימת שמנסים להקל במחסומים, במתן היתרי כניסה לפועלים וכולי. תקשורת השמאל מגישה מנת "קאנט סלקטיבי", מוסריות על-פי הנוחיות...
"המחנך הדגול" ורטה, בית מדרשוקן וחבורת המשתמטים מנצלת בציניות את "חופש הדיבור" להכפיש את אלה הממלאים את חובתם למדינה - המשלמים את חובם לדורות של לוחמים, כדי שגם משתמטים-מכפישים יחיו את חייהם בביטחון יחסי המאפשר המשך הכפשת המגוננים עליהם ועל משפחותיהם.
האם עשייה ביטחונית להגנת אזרחי-ישראל מתירה ומכשירה את כל האמצעים? ברור שלא. ראש הממשלה הרביעית לישראל
גולדה מאיר אמרה שגם לו יכלה לסלוח לערבים על כך שהם הורגים את ילדינו, היא לא תסלח להם על שהם (בלחימתם הטוטאלית חסרן הרסן) מאלצים אותנו להרוג את ילדיהם. עוד הוסיפה ואמרה ששלום ייכון רק כשאהבת הערבים לילדיהם תגבר על שנאתם ליהודים. אני מסכים לחלוטין וחש הזדהות מוחלטת עם דבריה אלה.
האם כל העשייה הביטחונית, ללא יוצא מן הכלל, זכה כשלג? ודאי שלא. האם מערכת הביטחון ממצה את הדין עם אנשים שפשעו וסרחו? למרבה התסכול והזעם אינה עושה כך; המערכת מחפה על בודדים, ידועים, ובעצימת עיניה מטילה רפש ומפילה צל שחור על כל לוחם. פושעים מחללים את נפילתם של אנשים כדוגמת אל"ם אריק רגב וסרן גד מנלה, ששילמו בחייהם כדי לטבוע את הסטנדרט של מניעת-שפיכת-דם-חפים-מפשע. אך פושעים אינם חזות הכלל, ואינם הופכים את הציבור כולו לפושע, כי אם "איש בחטאו יומת". צה"ל אינו "צבא בלתי מוסרי". רחוק מכך. ההפך הוא הנכון; צה"ל הוא גוף ערכי, שאנשיו שילמו מחירים כבדים כדי להשיג זאת, בדמם.
האם יש תקלות בצבא לוחם? ודאי! גם לו כל חייל קרבי היה אלברט איינשטיין, עדיין יכול למצוא עצמו מופתע מתרחיש בלתי צפוי ולמעוד, ולעתים לפגוע בחפים מפשע, בשוגג, אפילו בעמיתיו וחבריו. אך איש מוסר, להבדיל מצבוע מיילל כדוגמת גאוני בית מדרשוקן, מתנדב לשרת בחוד החנית, כי כל אחד יודע שבקו האש והדם אפשר להשפיע ולמנוע שפיכות דמים שאינה הכרחית.
ברור שנחמד ונעים יותר לא להיות בקו האש והדם, ואיך מיישבים טיפ-טיפונת של נקיפות מצפון? מפיצים מעל כל במה ותחת כל עץ רענן את העלילה כי "צה"ל צבא לא מוסרי", ובא לציון גואל.