ביהמ"ש העליון קבע לפני מספר ימים כי יש להחיל את עיקרון השוויון בנטל גם על האוכלוסייה החרדית. הוא שלל משר הביטחון את הסמכות להמשיך ולדחות את גיוס החרדים. למעשה עשה בכך ביהמ"ש את שלא עשה פוליטיקאי עשרות שנים: אילוץ הגוף המחוקק לעשות את תפקידו המקורי, להחליט מה תהיה מהות האכיפה לאלה שלא ילכו ללשכת הגיוס.
החרדים הגיבו בהפגנות סוערות. לנוכח המראה של הפגנות החרדים אל מול המצלמות וקריאות הגעוואלד שלהם, שאלתי את עצמי מה מכעיס אותי כל כך במחזה הזה, ולא רק אותי. המדיה החברתית רותחת ומבעבעת. שם, שלא כבעיתונות המודפסת (שמשום מה בחרה אחרי יום או יומיים לעבור לסדר היום), גם פוסט צנוע שכתבתי בפייסבוק זיכה אותי במבול של תגובות, המעידות על מצב הרוח הכללי בציבור.
את התשובה לשאלתי נתנה לי שוב המצלמה, שאיננה משקרת.
בהפגנות נראו אנשים צעירים רבים מאד. למעשה הם היו הנוף האנושי השולט בהן. הקשישים שהופיעו היו מעטים. הם היו מנהיגיהם - רבניהם. הקשישים, לדברי אחד מהם מיעוט שבמיעוט.
הסיבה לכך ברורה. הזרמים המרכזיים ביהדות החרדית לא שיתפו את מלא כוחם במחאות הרחוב הללו. כאן הבינו ששפעת כוח האדם הצעיר, הנראה מבעד למצלמות הטלוויזיה, פועלת נגדם.
זאת בנוסף לעובדה שבעצם הוויכוח האידיאולוגי, ידם על התחתונה.
אחד הפעילים שלא השתתף בהפגנות הללו אמר לי: למדנו מהתורה כי "אדם לעמל יולד". החרדים עושים מציווי זה פלסתר. למה? כי הרבנים שלהם רוצים לשמר את הדיוויזיות שלהם, הרי מהם הם מתקיימים. העניין הוא שבין השורות של המאבק בעד ונגד השרות בצבא מסתתרת אמירה חמורה יותר, האומרת לי, לך ולרוב במדינה הזו: "אנחנו רוצים, בגיבוי הרבנים, שאתם תמשיכו לפרנס ולהאכיל אותנו. למעשה אנחנו כופים עליכם, בכוח הפוליטי שיש בידינו, לפרנס אותנו גם אם אינכם רוצים בכך."
וכאן זכיתי בתובנה שאותה חיפשתי: הנה הטריגר: בחו"ל, בניו-יורק (שם ביקרתי) ובלונדון (כך שמעתי), הם קמים מידי בוקר לעבודה ממנה הם מתפרנסים והולכים בערב ללמוד. מדוע כאן הם לא יכולים להתנהג באופן דומה? אם בכך לא די הרי כשצריך, כשנוח, אפשר להתעלם גם מחז"ל. הרמב"ם למשל. אמר דברים ברורים מאד על הטפילות הזו ("אהב את המלאכה ושנא את הרבנות... וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה, וסוף אדם זה שיהא מלסתם את הבריות"), הרמב"ם הלכות לימוד תורה.
את תחושת הכעס בציבור החמירה אמירה של כמה מהמפגינים וגם פשקווילים הופיעו, הקוראים להגירה של אוכלוסייה חרדית מן
הארץ, למקום שבו יוכלו ללמוד ללא הפרעה... אמירה זו הקפיצה את הסעיף לצופים/קוראים רבים, ששאלו אם גם בבירות אירופה ובארה"ב האברכים אינם עובדים (ראה לעיל).
מצבם של החרדים איננו מזהיר בלשון המעטה. ידיעות העוסקות בהתגייסות של ערבים נוצרים מדברות בעד עצמן. תופעה זו גדלה משנה לשנה. מעניין שוב שבעיתונות הכתובה כמעט שלא ניתן לכך ביטוי זולת - הפתעה
עיתון הארץ.
אף כי בצה"ל לא מוסרים נתונים מדויקים על מספר הנוצרים המשרתים, מתקיים כל העת גידול במספר של המתגייסים לצבא. לדבריהם, יש כיום כ-300 חיילים, מתוכם 157 בשירות חובה.
נתונים שהוצגו בכנס שנערך על-ידי משרד הביטחון בסוף השנה שעברה בנצרת עילית הראו כי בחצי השנה האחרונה של 2013 התגייסו 84 נוצרים. כמות שבעבר הייתה מתגייסת בכשנה וחצי. יודעי דבר טוענים כי יש עוד עשרות רבות של צעירים שידוע כי הם רוצים להתגייס כשתגיע העת.
על-פי הידיעה בהארץ מובא סיפורו של רב סרן אליאס כראם, תושב הכפר עילבון שבגליל התחתון, הנ"ל שירת על ספינת טילים בחיל הים ומוצב כיום בבסיס החיל בחיפה. כראם מספר כי גם שלושת אחיו התגייסו לצה"ל ולמג"ב. "אני בעד הגיוס ואני פועל גם לעודד צעירים רבים שיתגייסו", הוא אומר להארץ. "אני חושב שזה תורם רבות ופותח אפיקים רבים". הוא מדגיש ש"ההחלטה להתגייס צריכה להיות מתוך בחירה ויש לכבד את רצונו של מי שמבקש להתגייס ולהשתלב יותר במדינה". הוא מספר שכשהוא חוזר לכפר הוא אינו מסתיר את עיסוקו: "בכפר כולם מכירים את זה וכשאני חוזר הביתה אני לא מסתיר את המדים אלא להפך".
