לא רק לכשמדינתנו תוכר כמדינה יהודית על-ידי הערבים אין ולא יהיה בה מקום להעניק זכויות הצבעה לכנסת לאלה המתכנים פלסטינים, בגלל שבכך הקערה תיהפך על פיה; כי הרי בכך יעלה תוך זמן קצר ביותר מספרם של האזרחים הערבים מזה של היהודים; אלא שעלינו לחשוב פעמיים אם להותיר זכות זו לערבים בעלי תעודת אזרחות ישראלית - את האפשרות לטעון שהם פלסטינים, ובאותה עת להינות מהזכויות של מי שמשרת את המדינה היהודית וממלא בה את חובותיו - כשהם אינם ממלאים את חובותיהם האזרחיות, ורק נהנים מהיותם ישראלים.
נושא הזהות הלאומית הוא במעלה הראשונה עבור עם. בנימין זאב הרצל היתווה בפנינו את הדרך ואת היעד, ופתח בפני כל העם שלנו בין אם אתה ציוני ובין אם אתה דתי, את החלון למוצא מהגלות, להתאחד, ולשוב כעם למולדתו. כולם. כעת קמים בתוכינו אנשים המנסים להכליל בתוך הזהות היהודית והישראלית שלנו עוד בני גזע ודת שונים שאין להם שום רצון לאפשר לנו להתקיים בזהות הנפרדת והייחודית שלנו. כל זאת - תוך שימוש ציני במילה "דמוקרטיה". כמו לא היינו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון...
בעוד ה"פלסטינים" מנסים לנכס לעצמם זהות שלא הייתה קיימת בהיסטוריה, ואין לה שום שריד וזכר איזו שהוא במפה כלשהי של העולם מאז ועד היום. מלבד במפות שהם ממציאים ומכניסים לספרי הלימוד של הילדים בעזה בשומרון וביהודה. שם מדינת ישראל אינה קיימת כלל, ו"פלסטין" שוכנת מהחרמון עד לסיני. ובכך הם ממציאים לעצמם זהות מפוברקת - הרי בה בעת הכי נחמד, שהם מקבלים רוח גבית מקבוצת יפי הנפש בתוכינו, שעקביותם ומסירותם לנושא הערבי מרשימה מאד ובהחלט מהווה סיכון להמשך המו"מ לשלום, ועלולה להוות סיכון גם לגבינו. מעצם החתירה תחת יסודות הזהות הלאומית שלנו.
ככה סתם המושג גבולות 67' כבר נידון במאמרי באתר זה לפני כמה שבועות. מאז מלחמת ששת הימים, גבולה של ישראל נמתח בין החרמון לסואץ ורק לאחר הסכם השלום עם מצרים, הוא נסוג מכל חצי האי סיני. את רצועת עזה המצרים לא רצו ואינם מוכנים לקבל לתוכם. והם יודעים היטב למה. כך שהעיוות המכוון (אמת בפרסום) של המושג גבולות 67', כשכוונתו בכלל לגבולות 1949, הם רמיה בעיניים. ההיסטוריה אינה חוזרת אחורה 65 שנה ככה סתם. המלחמות שעברו כאן על השטח, הן שקיבעו את המציאות כפי שהיא כיום. ועם מצב זה צריכים הערבים לדעת לחיות ולהתמודד.
אף אחד בישראל אינו רוצה לגרש מכאן את הערבים. אם כל כך טוב להם כאן - שיישארו, אך לא כאזרחים המצביעים לכנסת, או מקבלי זכויות שיכון שמקבלים הישראלים ממלאי חובותיהם. והיה וזה לא נראה להם - הגבולות שלנו פתוחים תמיד, והברירה ניתנת להם לעבור לאחת ממדינות ערב או המוסלמיות האחרות, ולהיות בחיק עמם, עם לאומיות ודת זהה. אז לא יזדקקו לשאוג ללא הרף "איטבח אל יהוד"...
את האזרחים הערבים המשרתים בצבא, המדברים עברית, והגדלים כישראלים לכל דבר - אותם נחבק אל חיקנו ונתגאה בהישגיהם, כי הם אחינו. ותמיד מרנין אותי לכתוב על הישגים אלה, בתיאטרון, בצבא, בשירה ובאמנות. ויש להם מה להתגאות בהישגיהם. אז שינוח הח"כ כלפה מהכרזתו המפוצצת על איזרוח כל הפלסטינים הגרם ביש"ע כישראלים. יש להם זהות ערבית ברורה, ולשם צריכה להיות מופנית שאיפתם. לא על חשבון ביטול קיומה של ישראל היהודית.