אף שהכתובת הייתה כבר מזמן על הקיר, איש לא ההין עד עכשיו להודות ש"הדסה" סובלת מחולי אנוש. את בית החולים המוביל במדינה פוקד זה שנים גרעון מצטבר והוא נושא על גבו חטוטרת גדולה של כשלים משוועים, שבעטיים הידרדר אל עברי פי התהום.
מעל לכל נובע המשבר ב"הדסה" מכשל ניהולי מתמשך. בראש המוסד הרפואי האוניברסיטאי, רב המוניטין, עמדה הנהלה כושלת, שלא השכילה להתמודד כראוי לא רק עם הגרעון העצום שצבר המוסד לאורך הזמן, אלא גם העדיפה להעלים עין מכך ביודעין.
דירקטוריון משותק, אם לא אימפוטנטי, ללא קומוניקציה בין נציגיו בארה"ב ובארץ; דוחות כספיים מעורפלים ביותר של מי שהיו אמורים לשפוך עליהם אור, וחיפוי מצד גופים מפקחים - מנעו שהאמת תתגלה ברבים. שמן למדורת גרעון הענק הוסיפו משכורות העתק שהוענקו לקבוצה של רופאים בכירים, על חשבון הקרנות שיועדו למחקר. בקיצור: הכספים בוזבזו על ימין ועל שמאל. ואם לא די בכל אלה, הרי שההנהלה לא נרתעה למצוץ את לשדה של "הדסה" עד תום בתגמולי-עתק של בונוסים כספיים, מרקיעי-שחקים.
יציאה מהבוץ אף שבראשה של "הדסה" עומד ארגון של נשים יהודיות רב-עוצמה, לא השכילו נשותיו להוציא את המוסד הרפואי-המחקרי מן הבוץ שאליו נקלע, ועכשיו מבקש הארגון את עזרת המדינה בחילוץ. אלא שהפתרון למשבר עדיין לא נראה באופק. ככל הנראה הוא יהיה מכאיב ביותר וילווה פיטורים המוניים והיערכות מחודשת, צנועה פי כמה מזו שהייתה. כך או אחרת, ברור למדי שייעשה תוך כדי כך סוף לחגיגות השכר הפרועות.
הפתרון ארוך הטווח הרציני והיחידי הנראה באופק למשבר ב"הדסה" הוא הפיכתו לבית-חולים ממשלתי. מהפך שכזה חייב להיות חלק מתוכנית מקיפה לשיקום המוסד החולה ולהשקעה מאסיבית ברפואה הציבורית שלו, שתכלול תוספת תקנים לצוותים ולמיטות, כמו גם תוספות-שכר הולמות לרופאים מן השורה, לאחיות ולשאר עובדי מערכת הבריאות במוסד.
