זה קרה לפני כ-11 שנה. מול חגיגות "יום העצמאות" שנערכו בבנין רב הדר בשכונת "וומלי" שבלונדון, הפגינו עשרות מחברי "נטורי קרתא" לצד מאות ערבים ומוסלמים. ו.פ. היה אז צעיר באמצע שנות השלושים שלו. העלם הצעיר היה שימש אז אחראי השמירה של הארגונים הציוניים בבריטניה שהגנו על כל חגיגה רשמית של מדינת ישראל או של ההתארגנויות הציוניות שם. הוא עשה זאת בהתנדבות מלאה. כסף לא היה חסר לאיש הזה שהיה הגביר הצעיר ביותר של שכונת "הנדון" החרדית.
הוא היה בן ליהדות לוב וממחזיקי ישיבה וקהילה ספרדית בלונדון, דור שני למחזיקי התורה מלוב. כבר ברגעים שאנשי "נטורי קרתא" ירדו לעבר רחבת ההפגנה הרי ש-ו.פ. זיהה אותם ואת חברו הספרדי א.ש. ולחש לו כי "אני לא אדבר איתך לעולם"! אח"כ מיהר אותו אחראי שמירה בעקבות אנשי "נטורי קרתא" - שזכו למחיאות כפיים, מהערבים הרבים.
כשהחלה ההפגנה לא חשש ו.פ. להיכנס לתוכה ממש ומול אחיו החרדים הוא החל להטיף להם מוסר על מעשיהם בסותרו את טענתם כי היהודים חיו ברווחה בארצות ערב. ו.פ. הוסיף ועטן כי בלוב עונו והושפלו היהודים וזו הייתה מנת הפגיעה שספגנה גם משפחתו. הוא הילל ושיבח את המצב בו ליהודים יש מדינה משלהם ותקף את אלה המחברים עם הערבים נגד ה"מדינה היהודית". בסיון דבריו - שנאמרו באמוציונליות בולטת אך ללא שינאה לאנשי "נטורי קרתא", הוא עלה חזרה לרחבת הבניין ששם הופקד על שמירת האירוע של "יום העמצאות".
יום אח"כ פגשתיו בבית רב הקהילה הספרדית ב"הנדון" והוא רותח. "החברים שלך הפגינו נגדינו"! כך הוא קרא לעברי וגם טענותי שלא אני שלחתים וכי אפילו חסידות סאטמר לא השתתפה שם, לא הועילו. מרב הקהילה הוא ביקש למנוע מלאפשר את כניסתו של א.ש. לבית הכנסת בעתיד.
לפני מספר שנים פגשתי את א.ש. בישראל ותוך השחתו לתומו הוא סיפר לי כי פגש את ו.פ. בעיר צפת וכמה הלה שמח לראותו. הרמתי שתי עיניים בוהות, שהרי ו.פ. הבטיח שלעולם לא ידבר יותר עם א.ש., אבל לא הוספתי לשאול בעניין.
ביום חמישי - ערב "יד באדר א' תשע"ד (ה-13 לפברואר 2014), ישבתי לתומי על כיסאי בטיסה מת"א ללונדון הבריטית. פתאום - ממש כבחלום שמעתי "שלום עליכם" חם ואוהב, ואז מה נדהמו עיני לראות כי לידי ממש מתיישב לא אחר מאשר... ו.פ.! שמחנו זה לצד זה ותיארתי לעצמי שעוד מעט יעלו שוב ויכוחים בין לאום לדת בעניין היהדות האמיתית וגם שמו של א.ש. לא יאחר מלבוא. אבל מה רבה הייתה הפתעתי כש-פ. החל לספר לי חוויות מליל האתמול, בחתונה של בן תורה ספרדי מלונדון שנערכה עירה"ק בי"ם, ומיד עבר לספר לי כמה טוב וסוחף הוא חש בחברת חסידי "תולדות אהרון" ו..."נטורי קרתא" שנכחו אף הם שם!
עיני כמעט, חס ושלום, יצאו מחוריהן. חשבתי שהאיש מתבדח איתי כדי לנסותני. אבל ההמשך היה מדהים יותר. ו.פ. תיאר בפני את המציאות העגומה בישראל שלפיה רודפים את החרדים ולכן על החרדים לחבור לערבים! לומר את האמת, בעבודתי הרבנית, הספרותית והעיתונאית אני רגיל ללא מעט מהפכים פוליטיים ורעיוניים אבל המקרה של ו.פ. היה באמת מעל ומעבר.
ו.פ. לא השתנה חזותית - הוא לא הפך מיהודי מודרני חובש כיפה סרוגה או קלה לחרדי של ממש ונראה שלא עבר מהפך דתי של ממש מבחינהת שמירת מצוות. הוא נשאר גלוח זקן עם בגדים ססגוניים אבל דעותיו היו חריפות יותר אפילו מכמה מוותיקי "נטורי קרתא".
אם כל מה שפלט כבר היה מספיק להמם אותי הרי שההמשך ירק אש ממש. ו.פ. טען שמדינת ישראל משקרת בלימודי ההיסטוריה שלה ואיננה מספרת כי יהודי ערב חיו בשלום ובכבוד במדינות ילדותם עד שהובאו לישראל כדי להעבירם על דתם. לידינו עמד רב הדור פנים וזקן מזיקני י"ם ו-ו.פ. הבטיח לפני האיש כי ששת בנותיו לא תעלינה לישראל כדי לא להיטמע בחילוניות. אני הבטתי בו וצבטתי את עצמי. אח"כ הבטתי קדימה, לראות מתי כבר מגיע משיח צדיקנו.
לאחר ההלם הראשוני שאלתי את ו.פ. כיצד חל המהפך והוא השיב לי שכבר שמונה שנים הוא הוא בשלב למידה אמיתית של המצב בארץ הקודש ולפני כשלוש שנים הוא הבין סופית איפה הוא ובני דורו טעו. בכל דבר אחד לא הבנתי - ושאין לו קשר להשקפה אלא לעובדות. מול "נטורי קרתא" ב"וומלי" הוא זעק כי בלוב הושפלו אבותיו ע"י הערבים ועכשיו הוא מדבר על כך ששם חיו אבותיו ב"כבוד". זה כבר לא עניין של מהפך אלא שאלה של אמת או שקר. בשלב זה השפיל ו.פ. את עיניו, הביט עלי בבושה ופלט בשקט כי "בגלל שהייתי אחראי השמירה והספרדי שבחבורה, אז המארגנים ביקשו ממני שאדבר נגד הערבים ונגד עברינו בארצות ערב, ואומר את מה שאמרתי"...
ו.פ. איננו היחיד שעבר מהפך כזה אבל הוא איננו מפחד לומר את האמת - על המהפך שעבר. להבדיל מנתניהו, בנט, ליברמן, לבני, אולמרט ואחרים הוא איננו פוליטיקאי שצריך למשוח את הסבריו בסיפורים על "זמנים שהשתנו" או על "תנאים חדשים". הוא איש עסקים מצליח ויהודי עם לב אוהב חסד שאינו מתבייש להודות כי טעה לאורך כל דרכו. ו.פ. אפילו ביקש ממני להיות שותף למפגשי שלום עם הערבים.
ו.פ. הוא יהודי דתי מודרני עם אהבת מוות לחרדים ורצון לשלום עם הערבים. כנגד כל הסטיאוטיפים. כיום הוא חי במרכז הארץ, בישראל, אבל עד גיל שנות השלושים לחייו הוא חונך על-פי מנטליות יהודית - אנגלית, להיות נאמן לדעותיו ואמיתי לרגשותיו. נפרדנו ממש בבכי של שמחה. ו.פ. היה כך כך אמיתי שגם לא חסך את ביקורתו מ"רבנים" שאיכזיבו ושהוא תרם להם כל חודש עשר אלף ליש"ט! המהפך של האיש היה שלם.
בהגיע ללונדון הייתי נרגש. את האלפון הראשון שלי בבירה הבריטית עשיתי לחבר שהשתתף באותה הפגנה - מצד "נטורי קרתא", וזכה להשתלחות של ו.פ.. סיפרתי לאיש מה ששמעתי ומה שגם ראיתי והאיש פשוט נדהם. לאחר שהתעשת מעט ולאחר ששיחתינו קלחה הוא פתאום הוסיף הערה שנונה וכל כך נכונה: "חבל רק שכל כך הרבה שנים צריכות להתבזבז בהבלים ובשקרים עד שהיהודי מבין מהי האמת הצרופה שלו"...
