באווירה הישראלית, הלא-מפרגנת, דרושה לא מעט העזה כדי להחמיא לגרמניה - חלילה לא לזו של אותם ימים ארורים מתקופת השואה, אלא דווקא לזו האחרת, של עצם ימינו.
אז כבוד ויקר לממשלת-גרמניה, בראשותה של הקנצלר אנגלה מרקל, המגיעה היום (ב', 24.2.14) כאורחת לארץ. שאפו גם למארחה הישראלי, ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שעל אף היותו מנהיג הליכוד, לא קצה נפשו באורחים שכאלה.
מן הראוי שלא לזלזל בעובדה שבניגוד לחבריו בימין, מתעלה על עצמו נתניהו, כשהוא מוקיר ומכיר בהבדל הגדול שבין גרמניה של אז לזו של היום. בו בזמן צריך רק לקוות שמופע האימים של בנט בכנסת, לפני שבוע ימים, היה לא יותר מאפיזודה חולפת. אחרי ככלות הכל, השתלחותו כפויית הטובה של יו"ר "הבית היהודי" בנשיא הפרלמנט האירופי, הגרמני מרטין שולץ, הנחשב לידיד-ישראל אמיתי, הייתה עדות מבישה של בריונות ימנית-קיצונית, שאינה מבחינה בין עיקר לטפל.
קרן-אור
בשורה התחתונה, אין להכחיד שגרמניה של מרקל היא ידידת-אמת ובעלת-ברית נאמנה למדינת ישראל. בעולם שנוטר איבה כה גלויה למדינה היהודית - זוהי, בהחלט, קרן-אור הראויה לברכה.
ראוי לזכור, שלא כבעלות-בריתה האחרות מתקופת האימים - גרמניה של היום אינה מתכחשת לרגע לזוועות שחולל המשטר הנאצי לעם היהודי. היא מוכיחה זאת לא רק במילים, אלא גם במעשים. היא מכירה הכרה מלאה באחריות למעשי הזוועה של קודמתה - על-ידי שילומים כבדים למדינת ישראל ומתן פיצויים אישיים לניצולי השואה.
בהשראתה מתקיימים בארץ מבצעי-כפרה של מתנדבים גרמנים, והיא עצמה מעניקה למדינה סיוע צבאי וביטחוני בהיקף נרחב. כל אלה הם ביטוי מוחשי למאמצים הכנים שמשקיעה גרמניה של היום כדי לכפר על פשעי גרמניה של אז.
ואם, בכל זאת אין סגי בכך, הרי שראוי להזכיר כי גרמניה של מרקל היא המדינה היחידה מעבר לים שמצאה לנחוץ להנהיג את לימודי השואה במערכת החינוך שלה. את כל אלה אמורה ישראל לזכור ולא לשכוח לה!