למען הגילוי הנאות, כותב שורות אלה מעריץ מושבע של להקת סגול כהה מאז היותו נער צעיר. כששמעתי בנערותי את הסינגל הראשון של הלהקה ברדיו hush הבנתי באוזני הלא מי יודע מה מוסיקליות שמדובר במשהו חדשני שלא נשמע קודם לכן.
הלהקות הבריטיות על גלגוליהן השונים בתקופה ההיא החל מה - beatels ניגנו בגיטרות ברכות את המלודיות הנפלאות שלהן, אבל הרוק הכבד זה סגול כהה ולד זפלין. אני בחרתי בסגול כהה. לדידי הלהקה ניגנה מוזיקה קלאסית באמצעות רוק כבד. נפלא להאזין לשירים שאינך יודע מתי מסתיימים. לרגע זה נשמע שהשיר בא לקיצו, אבל לא. מן "סטרט אפ" של הלהקה המדהימה.
הגעתי לנוקיה בציפייה דרוכה לנשום משהו מהארומה של הלהקה המדהימה הזו אבל התאכזבתי מעט. איאן גילן הסולן האגדי, לא נגרע ולו קמצוץ מקולו הייחודי. הוא מנהיג הלהקה היום והכריזמה שלו נשפכת לכל עבר. יציאותיו התכופות מאחורי הקלעים והליכתו סחור סחור סביב הבמה ייתכן שהיו מזכים אותו בעידן הנוכחי ל-20 מ"ג ריטלין. המתופף איאן פייס ריתק אותי בקטע תופים סולו. נותר עדיין אחד המתופפים הגדולים שקמו.
גם הבסיסט רוג'ר גלובר לא נס ליחו. דן איירי שהחליף את הוד רוממתו הקלידן ממייסדי הלהקה ג'ון לורד המנוח, התגלה כקלידן וירטואוז ששילב בקטע הסולו שלו קצת הווי יהודי בדמות הבה נגילה וקמצוץ מההמנון הלאומי שלנו שלבטח גרם לנפתלי הרץ המנוח להזדקף בגאווה בקברו ולהתפלא הכיצד מפיק הגוי הזה צלילי תקווה קסומים. סטיב מורס שנכנס לנעליו של ריצ'י בלקמור, הוכיח שהנעליים לא גדולות עליו וגרביים לא חסר. הצלילים שהפיק מורס ממיתרי הגיטרה החשמלית צמררו והוכיחו קבל עם והיכל נוקיה שמדובר בגיטריסט בחסד. השיער הארוך הבלונדיני והמניירות היו של רוקיסט הנותן בראש עד כלות.
אבל, משהו היה חסר. השירים של פעם, אותם שירים שהם נכסי צאן ברזל של הסגול הכהה לא נוגנו אלא שירים חדשים יחסית לא מוכרים. אם כי הביצוע, הו הביצוע היו ללא רבב ומשובבי אוזן.
לנגד עיני עמדה חבורה של מוסיקאים אדירים מצמררי עור שניגנו ושרו במרבית דקות ההופעה חומרים אנונימיים. קשה להתחבר למשהו שאינך מכיר. כאשר נוגנו לקראת סוף המופע smoke on the watter, hush ו-black night החשמל היה באויר. ריבונו של איאן גילן ושאר הבחורים המוכשרים, הרי ידעתם כשתגיעו לכאן
ולמקום אחר בסיבוב ההופעות שלכם, הקהל ירצה לעמוד ולהאזין לשירים שהביאו אתכם לפסגות אליהם הגעתם.
חברי רוג'ר גלובר אם היית מתקשר אלי ומודיע לי שעיקר ההופעה היא שירים מאלבומים חדשים יחסית, הייתי עונה בנימוס, לא תודה. תן לי איזה youTube להוריד את ללנייה, אפריל, קנטקי וומן ואני מסודר.
ביציאה מהיכל נוקיה, בקהל הרבגוני החל מילד בן חמש (כן חמש טרום בית ספר) וכלה בקשישים נשעני מקל, ניתן היה לחוש בתחושה של חמיצות מסוימת.
אני גורס, שהמופע היה סגול חיוור במובן של מחסור בשירי התהילה. לא בקולו האדיר של איאן גילן ולא בביצוע האינסטרומנטלי של יתר חברי הלהקה.
חברי הלהקה חרף גילם ניראים רעננים ומלאי אנרגיה. בפעם הבאה כשיבואו, אם אדע שמדובר ברפרטואר של להיטי העבר, אתייצב לדגל עם בנדנה. אגלה סוד, גם אם יבטיחו לי שרק חמישים אחוז מלהיטי העבר יושמעו והיתר מאלבומים חדשים אגיע. כי בנפול יתר שלושת חברי הלהקה מדור המייסדים, עולם הרוק הכבד לא יהיה כבד כפי שהוא היום.
אז איאן, איאן השני, רוג'ר, דן וסטיב היכל נוקיה רוב השנה זמין. אני מחכה לכם. לא אכפת לי מה עלות הכרטיס!
