הצעת החוק של ח"כ
יריב לוין (ליכוד) ו
זהבה גלאון (מרצ), התפרסמה לפני כמה ימים וכבר עוררה סערה והתנגדות בקרב שופטי העליון בפרט וחלק גדול מציבור השופטים בארץ.
נראה לי שגם בקרב ציבור עורכי דין לא תהיה אחידות דעים ולא תהיה התלהבות יתר לאחר שקילת כל היתרונות והחסרונות שבהצעה.
בשלב ראשון - מדובר בשידור חי של דיוני בג"ץ בנושאים ציבוריים ועקרוניים, שיש בהם עניין לציבור או נוגעים להחלטות בעלות השלכה ציבורית כללית.
הכוונה היא שהדיון כולו מראשיתו עד סופו - יועבר בשידור חי מאולם המשפטים, והציבור בבית יוכל לעקוב מקרוב אחר הדיונים והנעשה באולם ולשמוע את ההחלטה ונימוקיה על אתר, ללא פרשנות וללא פילטרים.
הדוגמה הקלאסית - משפט או-ג'-סימפסון בארה"ב הספורטאי והאתלט הידוע, סימפסון, הואשם ברצח גרושתו ומאהבה, והמרדף אחריו בטלוויזיה במכונית בכביש הראשי ולאחר מכן לאורך כל המשפט הארוך המייגע - הפך לריאליטי הטוב ביותר בעיר.
המשפט צולם בשידור ישיר - בערוץ מיוחד תוך מגבלה שהוצגה ע"י בית המשפט, לאמור: המצלמות יהיו סטטיות, מקובעות במקום אחד ומכוונות למקומות שאושרו ע"י השופט, כמו: שולחן השופט, המושבעים, התביעה והסנגוריה.
לא תהיה מצלמה משוטטת - באולם ולא במסדרונות. המשפט הסתיים - בזיכוי סנסציוני, שנוי במחלוקת, אך ההצגה הייתה להיט גדול בטלוויזיה.
יתרונות וחסרונות שבהצעה יתרונות א. נושאים עקרוניים, ציבוריים ילובנו בפומבי ובשקיפות.
ב. הציבור ישמע, יראה, יתרשם במקור מהדיונים וההחלטות.
ג. השידורים החיים, יכולים להחזיר במידה רבה את האמון של הציבור במערכת שהתרופפה לאחרונה.
ד. השופטים יוכלו לדבר ישירות אל העם ולא אל הפרקליטים.
ה. הרמה תצטרך להיות גבוהה יותר, מטבע הדברים כאשר מדובר בשידור חי.
ו. הרשימה לא סגורה.
חסרונות א. השידורים עלולים להיחשב כ"הצגה" או בידור להמונים ולפספס את המטרה.
ב. המצלמות חודרות ומצלמות את השופטים ואת הפרקליטים, גם בתנוחות, בהבעות ובשפת גוף לא תמיד מחמיאה ומתאימה למעמד.
ג. לא כל ההחלטות יהיו ברמה שווה, לא כל הטיעונים וההופעות וניתן יהיה להשוות ולהתרשם לחיוב אך גם לשלילה.
ד. אם המצלמות לא יהיו קבועות, ניתן יהיה לשוטט באולם על פרצופים והתנהגות הקהל או במסדרונות שלפני ואחרי המשפט.
ה. הפגמים, במידה שיהיו - בניהול המשפט, במהלכו או בהופעת הפרקליטים, יקבלו דגש חזק וישיר, שעלול לפגום בתדמית של המערכת.
ו. הרשימה לא סגורה.
נכון שההצעה העכשווית מדברת על משפטים עקרוניים, ציבוריים בבג"ץ, אך העיקרון שישמר, יכול לעבור גם לבתי המשפט המחוזיים.
א. דיונים בעתירות מנהליות של גופי השלטון, מה
שקרוי "הבג"ץ הקטן".
ב. משפטים בעבירות פשע חמור, בעלי אינטרס ציבורי ותקשורתי רב, כמו ראשי הפשע המאורגן, עבירות מין, עבירות בתוך המשפחה, רצח, שוד ועוד... עבירות שהציבור מתעניין בהם ומצפה לעשיית צדק מהיר ומחמיר.
ג. התקשורת תהיה צד מעוניין ולוחמני כדי להביא את המשפטים לידי הציבור, ויזואלית ומיידית.
ד. הציבור עצמו יהיה מעוניין לראות, לשמוע ולהרגיש קרוב יותר את "עשיית הצדק" או לראות איך "תחנות הצדק" טוחנות מהר או לאט, על כל המשתמע מכך.
ה. הנאשמים העדים, יהיו חשופים לציבור, על כל המשתמע מכך.
ו. הרשימה לא סגורה.
עיקרון הפרטיות וחזקת החפות ברור לכולי עלמא, ששידורים חיים, יש בהם אלמנטים חודרניים לפרטיות ויש בהם גם כדי לפגוע ולפגום ב"עיקרון חזקת החפות".
שיפוט ע"י התקשורת והציבור שידורים חיים יוסיפו אלמנט נוסף למשחק. בנוסף להרשעה ע"י העיתונות, תהיה גם הרשעה ע"י הציבור הצופה והמצב עלול להחמיר מישיבה לישיבה.
מסקנה כשבאים לחוקק חוק, שיש לו השלכות משפטיות, חברתיות, מוסריות מרחיקות לכת, יש לשקול את כל האפשרויות, לחיוב ולשלילה ולהחליט באיזון הנכון בין זכות הציבור לדעת לבין החדירה לפרטיות, לבין חזקת החפות.
נקווה שהדיונים בנושא יקיפו את כל האפשרויות והתוצאה תהיה איכותית, מאוזנת ומידתית.
