לעצור מאכרים בביהמ"ש לתביעות קטנות

בתחילתו של שבוע זה הוציא בית המשפט העליון (כב' השופט, א' רובינשטיין) מלפני, פסק-דין חשוב מאין כמוהו בכל הקשור לחיסולה של תופעת המאכרים שנתקבעה, משך שנים, בבתי-משפט לתביעות קטנות. וזאת לדעת. מוסד בתי-המשפט לתביעות קטנות שהוסדר תחילה בחוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ו-1976 ונבלע, מאוחר יותר, אל בין ותוככי חוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קבע ויצר את המוסד של בתי-משפט לתביעות קטנות. המחוקק קבע - בהצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, כי יש להקים וליצור מכשיר זמין, מהיר ובלתי יקר בעליל לבירורן של תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, תביעות שאילו היו נדונות בדרך הרגילה, היו הופכות בלתי כדאיות, כאשר התובעים לא היו יכולים לעמוד בהוצאותיהם ובכך היה נגרם להם עוול. המחוקק שיווה נגד עיניו בהצעת חוק שיפוט לתביעות קטנות ובחוק שהתקבל, לאחר מכן, בשנת 1976 את טובתם ורווחתם של התובעים דווקא, כאשר על הנתבעים במוסד בתי-המשפט לתביעות קטנות, הטיל הוא מגבלות ממגבלות שונות בחוק זה, שנותרו בו עם בליעת והכללת חוק זה, אל בין ותוככי הוראות חוק בתי-המשפט. חוק בתי-המשפט אוסר על ייצוג בעל-דין בבית משפט לתביעות קטנות על-ידי עורך-דין, כאשר ייצוג בעל-דין, בידי עורך-דין, יהיה רק ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שירשמו. עם זאת, רשאי בעל-דין, ברשות בית המשפט, להיות מיוצג על-ידי ארגון שקבע לעניין זה שר המשפטים ובמקרה כזה, ירשה בית המשפט לבעל-דין שכנגד, להיות מיוצג, כפי שיורה. בנוסף, קובע חוק בתי-המשפט, כי למרות הסייגים המונעים ייצוגו של בעל-דין, יכול אדם, באישור בית המשפט לתביעות קטנות, לייצג בעל-דין בבית משפט לתביעות קטנות, אם בעל הדין ייפה את כוחו לכך וייפוי הכוח הוגש לבית המשפט לתביעות קטנות, כאשר אין לייצג אדם, שעה שהמייצג עוסק בייצוג שכזה, בדרך קבע; אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג ואם הייצוג נעשה בתמורה.

מה קורה בפועל

בפועל ולמעשה נוצר "שוק" של אנשים המייצגים, בעיקר נתבעים, בבתי-משפט, שכן החוק מונע מחברות מלהגיש תביעות לבתי-משפט לתביעות קטנות, שעה שרק מי שאינם חברות, כלומר אנשים פרטיים, יכולים להגיש תביעות לבתי-משפט לתביעות קטנות. עצם העובדה שהסכום שניתן לתבוע בבתי-משפט לתביעות קטנות, הינו עד לסך של 33,800 ש"ח, כמו-גם העובדה שבתי-משפט לתביעות קטנות רשאים לקבל ראיה, אף אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר או שאין הם קשורים בסדרי הדין הנהוגים בבתי-משפט אחר, אלא הם פועלים בכפוף לסדרי הדין שהתקין שר המשפטים ובדרך הנראית לו מועילה, ביותר, להכרעה צודקת ומהירה, הפכה את בתי-משפט לתביעות קטנות לפופולריים במיוחד, שעה שאזרחים תובעים בהם חברות, דוגמת חברות הטלפוניה שעיסוקן במכירת ואספקת טלפונים סלולריים, חברות השכרת רכב, חברות בנייה ועוד מכלול עצום של חברות בעירבון מוגבל אחרות. לפי הערכות, בלתי רשמיות, הרי מדובר ב"שוק" המגלגל סכומי כספים בשווי של כ-500,000,000 ש"ח, קרי, כחצי מיליארד, ובמצב דברים זה, יצרו החברות הנתבעות מעין "מנגנון הגנה" לעצמן, בכך שהן שוכרות שירותיהם של מתמחים או של סתם אנשים, שאינם בעלי ידע משפטי סדור ומסודר, הפועלים כקבלנים עצמאיים עבור אותן חברות נתבעות, כאשר כל קבלן עצמאי שכזה מגיע לבית משפט לתביעות קטנות עם חבילת תיקים, כמייצג של אותן חברות וכמי שפועל וטוען בשמם טענותיהם, נגד התובעים, שבדרך כלל אינם מיוצגים. בכל הכבוד הראוי, מצב דברים זה נוח למדי לציבור השופטים והשופטות, שכן אותם קבלנים עצמאיים הינם מיומנים במלאכתם והם "עושים סדר" בהליכים המשפטיים אל מול ציבור התובעים, שהינם אזרחים קשי יום, שאינם מכירים את מלאכת הטיעון בבתי-משפט בכלל ובבתי-משפט לתביעות קטנות בפרט. מתברר ומסתבר, כי מצב דברים זה יצר אנומליה בלתי ראויה בהתנהלות בתי-משפט לתביעות קטנות. מחד-גיסא נסגרו דלתות בתי-משפט לתביעות קטנות בפני ציבור עורכי-הדין בישראל, היכולים לייצג בעלי-דין בבתי-משפט לתביעות קטנות אך ורק במקרים מיוחדים, כשניתנת להם רשות בית המשפט לתביעות קטנות ומטעמים מיוחד שירשמו. מאידך-גיסא אותן חברות בעירבון מוגבל הנתבעות, דבר שבשגרה, בבתי-משפט לתביעות קטנות, שוכרות להם קבלנים עצמאיים המשתכרים ומתפרנסים מעבודתם השוטפת, תוך שהם מייצגים בדרך קבע במהלך הרגיל של עסקיהם ובתמורה מלאה חברות אלה, כל זאת בניגוד גמור להוראת סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט, על תתי סעיפיו. אני אישית מכיר את אחד מאלה המייצגים באופן תדיר ושוטף חברות הנתבעות בבתי-משפט לתביעות קטנות, כאשר כוונת הדברים הינה למי שהיה שכני לדירת מגוריי, גד ליבמן, שהורשעתי באיומים עליו. את אותו גד ליבמן פוגש אני דבר שבשגרה בבתי-משפט לתביעות קטנות, כשהוא מחזיק תחת ידו קבוצה של תיקים שבהם נתבעות חברות בעירבון מוגבל, דוגמת חברות השכרת רכב וחברות אחרות ובדיבור רהוט, משל עורך-דין הוא בעיסוקו, מייצג הוא חברות בעירבון מוגבל אלה ואחרות בבתי-משפט לתביעות קטנות. ציבור השופטים והשופטות אינם מבקשים כל הוכחה מאותו גד ליבמן, שיוכיח כי הוא שכיר של אותן חברות בעירבון מוגבל, שאותן מייצג הוא בבתי משפט לתביעות קטנות, שעה שעיסוקו בייצוג זה הינו ייצוג דרך קבע במהלך הרגיל של עסקיו ובתמורה מלאה. למיטב ידיעתי רק פעמים בודדות ונדירות נמנע ממנו מלייצג חברות בעירבון מוגבל, שעה ששופט או שופטת מנעו זאת ממנו, בנימוק שהוא אינו אורגן של החברות, אותן הוא מייצג, כלומר הוא אינו שכיר של חברות אלה.

פס"ד שמונע את המצב

פסק-דין חדיש ביותר, שנתן בית משפט העליון לאחרונה (כב' השופט, א' רובינשטיין) מונע מצב דברים שכזה, כאשר גד ליבמן שכזה וחבריו, שרגילים היו לייצג חברות בעירבון מוגבל, דבר שבשגרה, דרך עיסוק, במהלך הרגלים של עסקיהם ובתמורה, מוצאים עצמם, בעקבות מתן פסק-דין זה בבעיה חמורה שכן על-פי פסק-דין זה, נאסר עליהם, מכאן ואילך, לייצג צדדים בבתי-משפט לתביעות קטנות. שופט בית משפט העליון, אליקים רובינשטיין, הינו נחרץ ביותר בקביעות שקבע הוא בפסק-הדין החדש שניתן על-ידו בעניין רע"א 6892/13 קרול ויואל חיימוביץ' נ' לימור אוריון ואלבר ציי רכב (ר.צ. בע"מ). בפסק-הדין שניתן על-ידו בתאריך 23.2.2014, כותב הוא דברים, בזו הלשון: "יש לציין, כי הוראת סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט, המתירה במקים מסוימים ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות, ושנוספה בתשס"א, נועדה - לפי דברי ההסבר להצעת החוק - לאפשר לאנשים בעלי "קושי להתבטא בשפה העברית, דוגמת העולים החדשים" לממש את זכותם לפנות לבתי המשפט לתביעות קטנות (ראו הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 29) (ייצוג בעל דין), התשס"א-2000 (הצעות חוק 2969 (תשס"א) 404, מאת ח"כ יולי אדלשטיין). הסעיף לא נועד לפתוח פתח לגופים גדולים להיות מיוצגים בבתי-משפט לתביעות קטנות, על-ידי "מייצגים מקצועיים". ואומנם סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט אוסר על ייצוג בעל דין בתביעות קטנות אם המייצג עוסק בייצוג בדרך קבע; אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג ואם הייצוג נעשה בתמורה. בעניין פרטוק נדרשה השופטת ארבל לסעיף זה, בציינה כי: "ניתן גם למצוא דעות שלא ניתן וייתכן שגם לא ראוי למנוע את ייצוגה של המדינה ושל חברות גדולות על-ידי מתמחים או על-ידי "מייצגים מקצועיים" (ת"ק (י-ם) 2860/07 כהן נ' גפן (לא פורסמה, 29.8.07))"; הסוגיה הושארה שם (פסקה 13) בצריך עיון". בית המשפט העליון, אמר את דברו לעניין ייצוג חברות בעירבון מוגבל בידי "מייצגים מקצועיים" בצורה חד-משמעית ובאופן החלטי, בפסק-דינו זה, במלים אלה, כדלהלן: "במלים אחרות, מקום בו חברה נוטלת חלק בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, על בית המשפט לברר, בפתח הדיון, את מיהותו ומהותו של מייצגה, ככל שהמייצג בא בגדר אחת משלוש החלופות שבסיפת סעיף 63(ב) - לא יותר הייצוג. על הדברים להיות מתועדים בפרוטוקול". ברור לחלוטין, כי מרגע מתן פסק-דינו של בית משפט העליון, חסל סדר "מייצגים מקצועיים" בבתי-משפט לתביעות קטנות, כאשר שופטי ושופטות ישראל אמורים להקפיד על ביצוע ויישום החלטתו זו של בית משפט העליון, כך שבפתח ובתחילת כל דיון ודיון, בבתי-משפט לתביעות קטנות, ישאלו הם את המייצג אם הוא עוסק בייצוג בבתי-משפט לתביעות קטנות דרך קבע; אם הייצוג נעשה במהלך הרגיל של עסקיו של המייצג ואם הייצוג נעשה בתמורה. אם התשובה לשאלות אלה, הינה חיובית, הרי חייבים שופטי ושופטות בתי-המשפט לתביעות קטנות למנוע מ"מייצגים מקצועיים" אלה מלייצג צדדים בבתי-משפט לתביעות קטנות ובעיקר - חברות בעירבון מוגבל, שאותם מיצגים הם. מן הראוי הוא, כי מנהל בתי-המשפט יוציא הנחיות ברורות, מחייבות וחד-משמעיות לציבור השופטים והשופטות היושבים עלי מדין בבתי-משפט לתביעות קטנות, ברוח פסק-דינו של בית משפט העליון, כדי למנוע המשך מתן עדיפות לחברות בע"מ ולצדדים המיוצגים, בידי "מייצגים מקצועיים" אל מול תובעים חסרי ניסיון משפטי, שאינם מיוצגים, כלל וכלל. זאת ועוד. המשך מתן אפשרות, ל"מייצגים מקצועיים" להמשיך ולייצג צדדים בבתי-משפט לתביעות קטנות, יפתח פתח להגשת עתירה לבית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אם בדרישה לאכוף על שופטי ושופטות בתי-משפט לתביעות קטנות, להסביר מדוע אין מקיימים הם פסק-דין חלוט וחד-משמעי של בית המשפט העליון או, במקביל, להתיר לציבור עורכי ועורכות-הדין לייצג אף הם, באופן שוטף ויומיומי, צדדים בבתי-משפט לתביעות קטנות, בנימוק של אפלייתם לרעה אל מול אותם "מייצגים מקצועיים". נראה, כי פסק-דינו של כב' השופט, אליקים רובינשטיין, עושה סדר בחוסר האיזון הקיים, עד כה, בבתי-המשפט לתביעות קטנות, אשר אפשר ל"מייצגים מקצועיים" לייצג צדדים - ובעיקר חברות בעירבון מוגבל, בבתי-משפט לתביעות קטנות, כאשר ציבור התובעים אינו זוכה לייצוג משפטי שכזה ומופלה לרעה אל מול אותם "מייצגים מקצועיים". אפליה לרעה זו בדיוק באה למנוע פסק-דינו של בית משפט העליון ומן הראוי הוא כי שופטי ושופטות ישראל ישמרו על אכיפתו, מעשה של יום יום ושעה בשעה, כמו-גם, כי מנהל בתי-המשפט, כב' השופט, מיכל שפיצר, ינחה ציבור שופטי ושופטות ישראל, כיצד לקיים ולאכוף פסק-דינו זה של בית המשפט העליון.