משפט הולילנד על כל בעיותיו המשפט מתחילתו היה בעייתי עבור הפרקליטות, מחמת חומר ראייתי רב אבל קשה להוכחה. ואם זה לא מספיק "עד המדינה" שהיה עמוד השדרה של התביעה, התברר כ"בעייתי" ביותר, הן מבחינת הראיות, המסמכים, הזיכרון וחלקו אף בסיפורי בדים.
עם זאת - חלק לא מבוטל מהעובדות והמסמכים, אומתו והוצלבו גם מעדויות של עדים נוספים, שהיו קשורים בפרשה הגדולה הזו, של חריגות, מתן הטבות בסתר ובגלוי, העדפות, תשלומי כסף בסכומים גדולים שנעו בין הנאשמים והעדים - דבר שאפשר לתביעה לבסס מערכת אישומים כלפי הנאשמים, כולל אולמרט ו
שולה זקן ויתר הקשורים בפרשה.
במהלך המשפט הדרמטי והמתוקשר - "עד המדינה" נפטר. מותו של העד המרכזי - הייתה מכה קשה לתביעה ושמחה לא קטנה לסנגוריה. אבל, מבחינה משפטית העדות שכבר נמסרה - והעד נחקר עליה בחקירה נגדית שרירה וקיימת ויחד עם העדויות הנוספות, נתונה להכרעת השופט המחוזי
דוד רוזן, שיש לציין שמנהל את התיק ביד רמה ובוטחת.
האם ניתן להוסיף ראיות/עדויות בגמר הטיעונים - מבחינה טכנית ופרוצדורלית, אין בעיה להוסיף ברגע האחרון חומרים נוספים, בתנאי שהדבר יכול לשנות את מאזן הראיות אם לטובת התביעה או הסנגוריה.
עדויות וראיות של
הדקה ה-90 - חייבות להיות דרמטיות ובעלות משקל עם אפשרות לשינוי בהכרעת הדין.
כלומר: אם עדותה החדשה של שולה זקן, תהיה בעלת משקל מהותי גדול, מספיק דרמטי, לחיזוק התביעה, ניתן לעשות את ההסכם.
הוויכוח בין סנגורי זקן לבין הפרקליטות - הוא על המחיר שהתביעה צריכה לשלם ולאור החומר הממשי שזקן צריכה לספק.
אין כל ספק - שולה זקן מזכירתו הנאמנה של אולמרט מאז היותה בת 17 ועד שהגיעה לעמדת כוח גדולה לצידו בכל הקריירה שלו, עד לשכת ראש הממשלה - יודעת הרבה והרבה סודות - והתרחשויות מעל השולחן ומתחת לשולחן. וכמו שצוטטה בתקשורת - כל שעשיתי למדתי ממנו.
מתי כדאי לעשות "הסדר טיעון" "הסדר טיעון" טוב - הוא הסדר בו שני הצדדים יוצאים מרוצים. אבל יש הטוענים "שהסדר טיעון" - הוא הסדר שבו שני הצדדים יוצאים "נדפקים". להערכתי - מתוך ניסיון רב שנים, כאשר שני הצדדים לחוצים ובמצוקה, "הסדר טיעון" הוא פתרון טוב לשני הצדדים, למערכת המשפט ולמערכת הצדק.
מה זה "הסדר טיעון" ולמי זה מועיל, סקירה "הסדרי טיעון", או כפי שנהוג לכנותם בלשון עממית "עסקות טיעון" הם חלק בלתי נפרד וחיוני, מפעילות התקינה והשוטפת של המערכת המשפטית. אבל עד היום הנושא לא הוסדר בחקיקה, למרות שהצעת חוק בנושא כבר הוכנה לפני שנים - והיא בחזקת פרקטיקה שהתפתחה בשל כורח המציאות ופסיקת בתי המשפט.
טול מהמשפט את "הסדרי הטיעון", והדבר יכול לגרום ל"פקק" משפטי, התמשכות דיונים, עיכוב במתן החלטות ופסקי דין, שסופם תסכול, זעם ועשית צדק איטית שגובלת בזילות.
המוסד של "הסדרי טיעון" קיים ברוב מערכות המשפט המודרניות הן בפן הפלילי והן בפן האזרחי ועוזר להניע את גלגלי מערכת המשפט בצורה יעילה. יש הטוענים כי עדיף פחות צדק, אבל בהסדר מהיר והחלטתי על צדק שבא באיחור ולאט שתוצאותיו לא יעילות.
בארה"ב הגדולה, הסטטיסטיקה מורה שבין 80%-90% מהמשפטים הפליליים והאזרחיים מסתיימים ב"הסדרי טיעון" - דבר שמאפשר למערכת אורך נשימה והתנהלות יעילה ומהירה, ולמרות זאת הצדק גם נעשה וגם נראה.
בישראל, שבה מעט תושבים יחסית לארה"ב או ארצות אסיה ואירופה - מספר המשפטים והמתדיינים ללא כל פרופורציה לאוכלוסייה, בגלל שהישראלים אוהבים להתדיין - ולכן המערכת סובלת מזה שנים רבות מסחבת, איטיות במתן החלטות - ופסקי דין שניתנים שנים רבות לאחר גמר הדיונים ויש תיקים שנמשכים 15-10-7 שנה, ובתנאים אלה זה לא משפט ולא צדק. לכן, "הסדרי הטיעון" - הם הכרח כדי לתת למערכת לזרום ולתפקד. גם הנטייה בשנים האחרונות, כולל פסיקה וכולל חקיקה מתאימה ליעל ולקצר הליכים ע"י הפניה לבוררות ולגישור - זוכה בהצלחה לא מבוטלת וככל שהנושא של גישור יתפתח ויצלח, כן ויטיב למערכת המשפט, שהרי הגישור, פישור ובוררות שייכים לענף ההסדרים המהירים והיעילים במשפט.
עקרונות ההסדר פשוטים למדי: א. שני הצדדים, מבינים ע"ס הראיות העדים והמסמכים שבידיהם שלא ישיגו את מלא מבוקשם ולכן כדאי להתפשר ולסיים בהסדר סביר והגיוני.
ב. ההליך הקצר - טוב לשני הצדדים.
ג. כל צד יודע לפעמים, על ראיות עדים ומסמכים שלא ידועים לצד השני והם לא תמיד לטובתו - במקרה כזה כדאי למהר ולסיים את התיק בהסדר - לפני שהקלפים הגרועים יתגלו.
ד. אם התוצאה הסופית המקווה, קרובה בתוצאה למקסימום שניתן להפיק מהתיק - כדאי לקצר את ההליך - שהרי טוב ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ.
ה. שני הצדדים חייבים לוותר ולהתפשר - אחרת אין "הסדרי טיעון".
ו. בהסדר בהסכמה, ניתן להגיע להסדר כספי במשפט אזרחי לתוצאה סבירה ובמשפט פלילי לעונש מאוזן המתאים לנסיבות המקרה - ובכל מקרה יותר קל מהעונש הצפוי, במקרה הרשעה.
ז. בהסדר - ניתן להגיע לחפיפה בעונשים, להפעלה של מאסר על תנאי באופן חופף לעונש שמוטל בפועל.
ח. בהסדר ניתן למחוק סעיפי אישום או להחליפם בקלים יותר.
ט. בהסדר - ניתן למנוע העדת עדים פרובלמטיים לשני הצדדים ובעיקר במקרים של עבירות מין, תקיפה מינית, אונס, גילוי עריות, מעשי סדום, בו מעורבים קטינים, ילדים חריגים או אנשים עם בעיות נפשיות - מלהביאם לבית המשפט ולהעבירם את מסלול החקירה הראשית והנגדית שעלולה לפגוע בהם, במשפחתם ויציבותם הנפשית.
י. אם אתה כסניגור בטוח או צופה זיכוי במשפט, לעולם אל תסכים ל"הסדר טיעון", ההחלטה הסופית כמובן בידי הנאשם או המתדיין במשפט אזרחי.
מאחר שבתי המשפט, מודעים לעיקרון ותומכים בו - פסיקת בית המשפט העליון בנושא זה עקבית וברורה והיא מחייבת כהנחיה וכתקדים.
פסק הדין המנחה והחשוב ביותר בסוגיה זו, ניתן בהרכב מיוחד של 9 שופטים ע"פ 1958/98 וזאת בשל חשיבות הסוגיה וריכוז וסיכום כל פסקי הדין בנושא. במקרה זה, ביקשו הצדדים ב"הסדר טיעון" להטיל על הנאשם עונש של 9 שנות מאסר בפועל על סדרה ארוכה של עבירות מין ומעשים מגונים בתוך המשפחה. בית המשפט המחוזי בחיפה בראשות הנשיא לינדנשטראוס דחה את ההסדר והעונש והטיל עליו עונש של 15 שנות מאסר בפועל + 2 שנות מאסר ע"ת.
על גזר דין זה הוגש ערעור לעליון - שכאמור בשל חשיבותו של הנושא נשמע בפני הרכב מיוחד של 9 שופטים בראשות הנשיא השופט ברק.
בית המשפט סוקר את הגישות השונות ביחס להסדרים כמו גישת "העונש הראוי" - ראה פסה"ד עפ 442/91 - דינים עליון, כרך טו 799 מפי השופט גולדברג לעומת "בחינת שיקולי התביעה" - מפי השופט מצא - וגישות הביניים של השופטים חשין וקדמי שעקרה שבית המשפט חייב בכבודה של הפרקליטות והמשטרה שנלחמים בפשע.
אך הגישה השולטת המובילה בבית המשפט העליון היא "גישת האיזון" - ששמה דגש על מלאכת האיזון הנעשת בבית המשפט בנוגע לגזירת העונש וחורגת מההיבט של ביקורת שיקולי התביעה כשלעצמם. גישה זו בוחנת אם נתקיים האיזון בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש בעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבור.
התוצאה: הערעור נתקבל והעונש הועמד על 9 שנות מאסר בפועל + 3 שנים ע"ת כפי שהצדדים הגיעו אליו ב"הסדר הטיעון" - תוצאה שיש בה גם עיקרון האיזון, וגם כיבוד הסכמים.
הפרוצדורה בנושא "ההסדר" היא שמביאים את ההסדר על כל חלקיו לידיעת בית המשפט, לפני תחילת הדיון. בית המשפט מונחה ע"י הפסיקה לקבל ולכבד את ההסכמים, אלא במקרים שבית המשפט סבור ש"ההסדר" אינו הגיוני, לא סביר ופרופורציונלי לעובדות כתב האישום - ואז הוא רשאי לסטות מההסכם תוך מתן נימוקים מפורטים בכתב - כדי שיעמדו בביקורת הערעור.
שני הצדדים להסכם חייבים להיות מודעים לעובדה שבית המשפט, רשאי במקרים חריגים לא לקבל את ההסכם בין הצדדים.
לסיכום הנושא: "הסדרי טיעון" חיוניים לפעולה סדירה ויעילה של המערכת. אין לעשות "הסדר" - אם הדבר לא חיוני ולא מתבקש מהראיות - ואין בו כדי לשרת את אינטרס הציבור. יש והציבור, מתרעם ולא מקבל "הסדרי טיעון" - במקרים מעוררי מחלוקת וסערה ציבורית כמו אונס קבוצתי, תקיפה ואלימות בתוך המשפחה ולפעמים גם רצח - אך יש והמציאות המשפטית - מחייבת פשרה כפי שהוסבר לעיל - ולכן יש ללוות תיקים אלה בהסברה מתאימה - כדי שלא יתקבל הרושם שנעשה הסכם בקלות ראש או בריחה מהתמודדות עם נושא קשה ומסובך.
"הסדר טיעון" טוב - הוא הסדר שמשרת את אינטרס הציבור מבלי לפגוע בצדדים מעבר לנדרש ומבלי לוותר על העקרונות של משפט הוגן וצודק.
הערות לסיום: 1. אם הפרקליטות תסכים ל"הסדר טיעון" עם שולה זקן, היא יכולה להרוויח עדה מרכזית, שאמנם התחמקה, שתקה ואף מסרה גרסה אנמית אבל כרגע שינתה פניה ומוסיפה מחץ לראיות התביעה.
2. שופט מנוסה יכול להעריך ולהאמין לגרסה מאוחרת, בהתחשב בנסיבות, ויחד עם עדויות נוספות לשקול את מהימנותה.
3. לציבור - חשוב לשמוע מה יש לשולה זקן לספר, שהרי מדובר בראש ממשלה, ראש עיר ומיניסטר חשוב.
4. מעניין, מה קורה בלשכת ראש ממשלה, זה תמיד חומר נפץ ציבורי. בהווה.
