מה אתה עשית בשביל מדינה?

במעריב במדור "דעות" מיום ראשון 23.2.14 מופיע מאמר של חבר הכנסת הערבי עיסאוי פרג' מסיעת מר"צ שכותרתו הראשית "אדוני הארץ", וכותרת המשנה: "בכל פעם שח"כ ערבי מעז לבקר את הממשלה מיד צועקים מהימין: "לך לסוריה." לחבר הכנסת עיסאוי הנכבד. קראתי בעיון את המאמר ואני מבקש להתייחס לכמה מהטענות, השאלות והמשאלות שאתה מעלה. אני מבין שהנאומים הפרגמטיים והענייניים לדעתך של שליחי הציבור הערבי בבית הנבחרים ודבריהם ופעולותיהם מחוץ לכותלי הכנסת הם סמל ודוגמה לצדק, למתינות, לאמת, לשוויון ללא הבדל גזע מין ודת - ערכים בהם מצטיינת החברה הערבית, להוציא אי-אלו חריגי שוליים. ואני אומר: זעקתם של נציגי המגזר הערבי על המצב העגום, הסבל והאפליה המתמדת ממנה "סובלת" החברה הערבית בישראל היא מיצג שווא שקרי חסר בסיס עובדתי, וארחיב מעט בקשר לעובדות. : ביטחון אישי, ביטחון כלכלי מינימלי, סעד, רווחה, בטוח לאומי, רפואה מן המתקדמות בעולם, השכלה על כל שלביה, שירותים מוניציפליים, חופש ודמוקרטיה. ביהדות יש כלל אנושי בסיסי, שמו "הכרת הטוב" - התודה. מי שלא נוהג לפי כלל זה אלא ההפך, שלא יתמסכן. הדבר המתבקש הוא להציע ולאפשר למי שחותר תחת אושיות המדינה בה הוא חי ותחת הפרלמנט בו הוא חבר לעבור לסוריה או לכל מדינה ערבית (שהרי כולן דומות): זו רוטינה, סוריה היום, לבנון אתמול, מחר מצרים או עירק, וחוזר חלילה. המשותף: בכולן מוסלמים רוצחים מוסלמים בשם אללה אכבר. מתברר פרדוקסולית שהמקום הבטוח ביותר למוסלמי במזרח התיכון החדש-ישן היא מדינת ישראל. לכן ההצעה מתריסה, אך הגיונית ולטעמי מתחשבת. מעשיו של אדם מלמדים על רצונו ורצונו של אדם הוא כבודו, מי שחותר תחת אושיות המדינה בה הוא חי "יצא בחוץ". ואכן שר החוץ אביגדור ליברמן הרחיק לכת והציע הצעה לחילופי שטחים ואוכלוסין. לא זזים, לא אורזים, אותו הבית אותה האדמה אותו הנוף אותם השכנים. רק מחליפים את נתניהו הכובש האכזר באבו מאזן המושיע הזמני ואחריו מקבלים "בדרך דמוקרטית" את הקבוע, המסמר בלי ראש, הדמוקרט חאלד משעל, המממש את החופש והצדק הפלשתיני. הבית השלישי אחרי ירדן ועזה, המדינה הערבית השלושים כמדומני. אפילו לא צריך להניף דגל, הוא מונף. ואיזה רעש התעורר, איזו המולה, איזו התנגדות! מה קרה? זה טוב פה!!! כן, משום שזו מדינה יהודית ודמוקרטית. ההערה שלך בקשר לתקופת שרותם של חיילי ההסדר היא מוזרה עד מגוחכת, בבואה מנציג של ציבור שרובו ככולו לא משרת בצה"ל והמעטים שכן - הם בהחלט לא משמשים דמויות מופת לחיקוי בחברה הערבית. להפך, הם נרדפים. מה עוד, וכאן האבסורד, שגם במסלול החלופי של השרות לאומי ככלי עזר לקהילתם, גם שם לא עומדים בתור. מדהים ובלתי נתפס: מאמר שכל כולו דן ומתריע על חוסר השוויון האזרחי כלפי המגזר הערבי ובהאשמה באפליית החברה הערבית בישראל. ואין בכל המאמר כולו דוגמה אחת קונקרטית של אפליה או של אי-שוויון. לעומת זאת אני אמלא כמה וכמה שורות של חריגות עקרוניות חמורות בחברה הערבית הפוגעות בבסיס קיומה של מדינת ישראל, כמדינה וכדמוקרטיה, ואף מלוות סממני אידיאולוגיה חבלנית: בבניה פרועה, בקיום כלכלה שחורה, במניעה אלימה של אכיפה של רשויות החוק בישובים ערבים, בעובדה המוזרה שאולי אפשר לספור על אצבעות יד אחת, אם בכלל, יהודים הגרים בישובים ערבים, במערכת פשע המתנכלת לחקלאות וחקלאים יהודים. אכן, החברה היהודית לא נקייה מסממני פשע כמו בכל מדינה, אך בחברה הערבית הן הממדים והן התופעות הם חלק מאי ההשלמה עם המדינה היהודית. אך כמובן שאת מנעמיה של מדינת היהודים מנצלים עד תום ויותר. זה הרי הצד השני של אותו מטבע. על אף המימד הדמוקרטי שנותן הגרפיטי המכונה תג מחיר לאנשים ולנערים לדעות ומחאות שאחרת לא יתפרסמו בעיתון או בערוצים האלקטרונים; על-אף זאת אני מתנגד התנגדות נחרצת כי סגנון הוצאת הקיטור של הנערים פוגע ומזיק ואף מזין ומפרנס את כותרות העיתונים ומהדורות החדשות ואת "אוהבי ישראל" יהודים ושאינם יהודים. זריקות האבנים, הדקירות ובקבוקי התבערה כבר לא חדשות עבורם, לא מזכירים אותם. הם חלק מובנה ונורמאלי מהסכסוך ומהמציאות הישראלית, על גבול הלגיטימי. דרך אגב, כפרויקט לעיתונאי הגון ואמיץ הקורא ערבית, הצעה לעבור על סיפורי הקירות במגזר הערבי לשם השוואה. על אף הביקורת והטלת אשמה הוירטואלית הכוללנית הלא מפורטת ולא מוכחת על החברה היהודית בהקשר ליחסה לחברה הערבית, עצם העלאת הנושא הוא צעד חיובי, מה עוד שאתה מצהיר כי "אתה מאמין שהחברה הערבית בישראל צריכה להיות חלק מהישראליות." נ.ב 1. אם אתה מבקש להיות גורם ממתן ומתקן בנושא, וכך הבנתי,אינך יכול לישר קו עם חבורת אחמד טיבי חנין זועבי ושו"ת. נ.ב 2. להשכלה כללית הגדרת שטח כבוש: מעבר לגבולות החלוקה אין שום הבדל בין שחרור האדמות כתוצאה ממלחמת הקיום של 1948 לבין שחרור יהודה ושומרון בשל מלחמת ההגנה בששת הימים ב-1967. שתיהן תוצאה של ניסיון השמדה של מדינת ישראל. אי-לכך כל השטחים ששוחררו דינם זהה. בשום שטח של ארץ ישראל המערבית לא היה ריבון חוקי בהתאם לחוק הבינלאומי.