הבוּרות חוגגת ידועה הבדיחה על יהודי בשם יצחק, שעלה לתורה, ובמקום לומר, כמיטב המסורת, את שם האב כשהגבאי הכריז בחגיגיות "יצחק בן...", הסגיר הלה את גילו "יצחק בן שבעים", לקול פרצי הצחוק הרמים של המתפללים.
זה היה מצחיק, אם זה לא היה עצוב. למרבה הצער יצחק לא לבד. בסקר שערך משרד החינוך לבדיקת התודעה היהודית בקרב בני הנוער, התברר שתלמידים לא ידעו דבר על תפילות מעריב ומוסף, וכשנשאלו על פישרם של מושגים אלה, השיבו לא אחרת שמדובר בשם של עיתון ובמוסף עיתונות לשבת ולחג.
אין עם שאינו מכיר את תרבותו ואת שורשיו, ואילו בעם ישראל הבוּרות חוגגת בכל הקשור ליהדות. ומצב זה הוא בלתי נסבל, יתרה מכך, יש לזכור כי כמו בתחומים אחרים גם הקניית נושאי יהדות היא עניין של ביקוש והיצע, ומתברר שיש ביקוש רחב לנושא בקרב הציבור, גם אם ישנו מיעוט קולני המתנגד לכך וסבור שיהדות זו מילה גסה. אז די לדוספוביה!
לא סוד הוא שהדרישה להרצאות של רבנים ביהדות בבתי הספר הממלכתיים בחיפה באה מצד ההורים. לכן יש לברך את שר החינוך,
שי פירון, על מינויו של הרב
אביחי רונצקי בראש האגף להנחלת המורשת היהודית ועל פעילותו הקהילתית בתחום.
באמונה ניצחו אין ספק שראוי לשבח את ד"ר גבי אמיר, ואת כל הצוות המופלא, על מאמציהם הבלתי נלאים להצלת ילדי משפחת גרוס. כפי שאמר האב שימי, שהוא היה רוצה את ד"ר אמיר, המלאך בלבן, לידו בגן עדן.
עם זאת, גם הרופאים המלאכים היו מודעים למצבם הקריטי של הבנים, והבינו שרק נס ישאיר אותם בחיים. ואומנם, כנגד כל הסיכויים, בזכות התפילות של עם ישראל, הם יצאו בריאים ושלמים, ואף לא, כצפוי, במצב צמח.
אכן, לא מעט נכתב בספרות הרפואית על כוח הריפוי של האמונה, ככלי התמודדות ממדרגה ראשונה, שהביא לרבים מזור ממחלות קטלניות וחיזק אותם נפשית בניגוד לכל הציפיות. למותר לציין את תעצומות הנפש של ההורים, שימי ומיכל, שנאלצו להתמודד עם מצבם הקשה של שני הבנים, לאחר אובדן שתי הבנות המקסימות, אביגיל ויעל, מההרעלה בעקבות ההדברה. התעלותם הנפשית, בזכות האמונה, עוררה התפעלות רבה בקרב העם, ודומה שאיש לא נשאר אדיש למצבם לנוכח גדלותם. באמונה ננצַח כבר אמרנו?
הַכה ביהודי רבותי, ההיסטוריה חוזרת. איזה מזל שיש את העם היהודי! אחרת את מי היו הגויים מאשימים בכל תחלואיהם ובעיותיהם במשך ההיסטוריה. ובגירסה המודרנית, מי היא תמיד השעיר לעזאזל אם לא מדינת ישראל. אויבנו הערבים מסביב כבר למדו מזמן את הסוד. בכל כישלון מדיני, חברתי וכלכלי תמיד מוצאים את האשמים היהודים בארצנו הקטנטונת, מה שתורגם לא פעם למלחמה בהם.
הפעם על הכוונת המאשים התורן הוא, איך לא, 'ידידנו' בתפוח הגדול - הנשיא
ברק אובמה, שמכל מחדליו המדיניים הרבים בעולם - בסוריה, באירן, במצרים וברוסיה התוקפניות, מצא את שק האיגרוף האמיתי, ישראל וראש ממשלתה,
בנימין נתניהו, שבו הוא חובט בחוזקה על כשלון המשא-ומתן עם הפלשתינים.
הדבר מזכיר את המשל העממי על המגיפה שפרצה פעם אחת בקרב החיות. חיש מהר כינס המלך האריה לאסיפת חרום את כל הולכי על ארבע, כדי למצוא מקרבם את הפושע שגרם למגיפה. ראשון היה הזאב, שהודה כי אכן טרף אדם בשל רעבונו. אחריו באו ונפקדו הנמר והדוב, שהודו אף הם בטרף להשקטת רעבונם. וראו זה פלא, את כולם פטר האריה מכל אשמה, בטענה כי לכך נוצרו, לטרוף, והם מילאו את תפקידם כהלכה.
אך אז קרא האריה לשה הקטן להתייצב לפניו ולהודות קבל עם ועדה בחטאו. וזה מיהר להתנצל, כי כשהייתה סופת שלג הואיל אדון אחד להכניסו לביתו, ואז מרוב רעב אכל מעט מהקש שלו. האריה התמלא זעם על השה ה'חוטא' ומיד ציווה לטרוף אותו. אם עוד לא ניחשתם, השה הוא לא אחר ממדינת ישראל.
דודו טופז כמשל משיחות שניהל הבדרן דודו טופז ז"ל עם אחיו, שלוקטו לאחרונה בספר, ניכר שהיה נסער מאוד בכלא, וכי רגשי האשמה והחרטה על ניסיונו לפגוע בידוענים היו כנים ונבעו מעומק ליבו השבור. הכלא בהחלט עשה לו את זה.
כפי שהוא העיד על עצמו במכתבו המצמרר, שכתב טרם התאבדותו, הוא אדם שקיבל הכל ואיבד הכל במו ידיו. אכן, בגרותו ביישה את צעירותו, והפשע שביצע בהחלט מאפיל על כוכבותו ועברו הזוהר.
דומה שהבעיה של טופז הייתה שהוא ראה בקריירה הבידורית שלו את חזות הכל. משזו דעכה, הוא איבד כל טעם לחייו. המטרה לחזור להיות הראשון בבידור, קידשה את כל האמצעים והתירה את הרסן המוסרי. אולם, כדברי הפסיכולוג פרופ' פרנקל, האדם מחפש משמעות ערכית המנחה אותו בחייו, כשאבק הזוהר הוא משני לה. ואז גם בדעיכה מקצועית הוא לא יאבד את עולמו, כפי שקרה לדודו, וישמור על הנורמות המוסריות העומדות בראש סולם העדיפויות שלו.
וזהו המסר לציבור הרחב בכלל, ולידוענים בפרט. לא לסמוך על הקריירה, אלא על מוסר וערכים שיש לאמץ בחיים. וככל שהאישיות מפורסמת יותר, עליה לשמש מודל חיובי לאחרים. אל להם לראות בקריירה נסיבה מקילה בהתנהגות עבריינית. נהפוך הוא: מעֵבר לעונש הפלילי, הנזק התדמיתי, הוא בלתי ישוער ובלתי הפיך.
ודודו טופז כמשל.
אז תכניסו את זה טוב טוב לראש.
פסוקו בעקבות עסקת הטיעון - בפרקליטות אמרו כן ל(שולה)זקן.
ברק אובמה שוב מכה בנתניהו - מכת ברק
הברק מכה שנית כבר אמרנו?
