שולה, השלושה והשלילה

במשפט הולילנד יכולה זקן לחזק את ראיות השוחד נגד אהוד אולמרט בשני נושאים עיקריים: 500,000 השקלים שנתן שמואל דכנר ליוסי אולמרט, ו-60,000 השקלים שלטענת זקן היא העבירה לאורי מסר לצורך כיסוי גרעונות של אולמרט. לצורך כך, היה צורך לזמן אותה לעדות לאחר שלב הסיכומים וקרוב מאוד למועד הכרעת הדין. בקצת הגזמה נגיד, אם יש אחד מבין 600 שופטי ישראל שניתן להניח שהיה מאפשר להביא את זקן כעת לעדות – זהו דוד רוזן. הוא הבהיר שוב ושוב, כי הנהלים הם בעיניו משניים למהות, ולכן קרוב לוודאי שהיה מאפשר לשמוע שוב את זקן, גם אם משמעות הדבר הייתה דחייה מהותית במתן פסק הדין (למרות שיכול היה לתת פסק דין חלקי לגבי הנאשמים שאינם נוגעים לזקן ואולמרט). אלא שהפרקליטות כנראה סבורה שסיכוייה להרשיע את אולמרט טובים גם בלי עדותה הנוספת של זקן. בנוגע ליוסי נשאלה זקן במשטרה, האם נכון שדכנר סיפר לה שאולמרט ביקש ממנו לסייע, ושהיא אמרה בכעס: יותר טוב שיטפל קודם בחובות שלו. זקן השיבה: "יכול להיות". רוזן העיר בחקירתה הנגדית, כי היא לא שללה את הדברים על הסף, ושהוא היה מצפה – כלשונו – שתזרוק את החוקרת לכל הרוחות. זקן טענה, כי המילים "יכול להיות" היו רק חזרה על דברי החוקרת, אך הרושם הוא שרוזן רואה בהן אישור – בניגוד למקרים בהם זקן הגיבה בשלילה מוחלטת. נראה שזקן לא נתנה בחקירתה שום דבר מעבר לכך. בנוגע ל-60,000 השקלים, הרי שאם זקן אמרה שאולמרט ביקש וקיבל אותם – זוהי גירסה שלישית (אחרי שאמרה שנטלה את הכסף לעצמה ואחרי שאמרה שנתנה אותו למסר). רוזן מאוד לא אוהב שינויי גירסה, בפרט כאשר אין להם הסבר הגיוני וכאשר אין תימוכין בכתב לאחת הגרסאות. ואם זקן חזרה על כך שהתבקשה לכסות גרעונות ושנתנה את הכסף למסר – אין בכך כל חידוש. רוזן אמר בנקודה זו, כי למעשה זקן אומרת ששני האנשים הקרובים ביותר לאולמרט – היא ומסר – הכשילו אותו בקבלת שוחד. כך שגם כאן עשויה הפרקליטות להרגיש על קרקע בטוחה.

שונים הדברים בתיק הירושלמי. זקן אמרה במשטרה, כי אולמרט הורה ליצור את המימון הכפול בפרשת ראשונטורס. אולמרט זוכה מחמת הספק בפרשה זו, לאחר שבית המשפט קבע שלא הוכח שהוא ידע על המתרחש; זקן הורשעה בשני מקרים מתוך ה-17. עדות כזו של זקן משנה את הסיפור לחלוטין, משום שאם בית המשפט מאמין לה – הספק נעלם וחייבת לבוא הרשעה. לגבי פרשת טלנסקי, זקן הייתה יכולה לתת לפרקליטות אישור לנכונות של יומניה, בהם תועדו בין היתר פגישותיו של אולמרט עם טלנסקי והכספים שקיבל ממנו. היומנים לא הוגשו משום שזקן לא העידה ולכן לא היה האישור הנדרש לאותנטיות שלהם. אלא שהיומנים מצויים בידי המשטרה כבר כמה שנים, ונראה שהפרקליטות הגיעה למסקנה שאין בהם די או צורך בשלב זה. בפרשה זו זוכה אולמרט משום שהמחוזי קבע שמעשיו לא חצו את הקו שבין המשמעתי לבין הפלילי. זהו זיכוי בעייתי ושנוי במחלוקת, ובו התמקד הדיון בבית המשפט העליון. כדי להעלות את זקן לדוכן העדים בתיק הירושלמי, הייתה המדינה צריכה לקבל את הסכמת בית המשפט העליון לפתוח מחדש את התיק ולהחזירו למחוזי. זהו צעד אפשרי אך נדיר, והוא נעשה בעיקר כדי להציג ראיות מזכות ולא ראיות מרשיעות. המדינה הייתה צריכה לטעון, כי לא יכלה להשיג את עדותה של זקן במשפט המקורי, משום שכנאשמת היא החליטה שלא להעיד וזו זכותה. פרקליטיו של אולמרט היו עונים: יכולתם לבקש לפצל את המשפט ולזמן אותה כעדת תביעה. המאבק המשפטי בנקודה זו היה הרבה יותר קשה מאשר מול רוזן, לא רק בגלל העיתוי אלא גם ובעיקר משום שבראש ההרכב בעליון יושב הנשיא אשר גרוניס, מהשמרנים שבשופטי ישראל. אם נגזים שוב, נאמר שגרוניס מצוי בקצה השני של הסקאלה מול רוזן, ופעמים רבות הוא מתמקד בנוהל כדרך שלא להכריע במהות. ייתכן גם שהפרקליטות חששה שבלא ראיות תומכות בכתב, עדותה של זקן ממילא לא תתקבל וכך ייפגעו סיכוייה בערעור.

המישור השלישי, כאמור, הוא תיקים אחרים – בין אם כאלו שנסגרו (כרמיה, בנק לאומי) ובין אם כאלו שמעולם לא נפתחו (הדלפות מהחקירות, מה עלה בגורל 300,000 הדולרים במזומן שנותרו בקופה הסודית של מסר). בנקודה זו נראה, שהפרקליטות הגיעה למסקנה שאינה רוצה לעסוק בעניינים שהתרחשו לפני שנים רבות: על חלקם אולי יש התיישנות, באחרים זקן לא סיפקה ראיות תומכות, והיא גם לא רצתה להיראות כמי שרודפת את אולמרט. האם הפרקליטות צדקה? גם כאן יש להבדיל בין שלושת המישורים. לגבי תיק הולילנד, אין טעם לעסוק בהשערות כאשר בעוד 24 יום יהיו לנו עובדות בדמות הכרעת הדין. לגבי התיק הירושלמי, דומה שהיה מקום לכל הפחות לנסות; לכל היותר, בית המשפט העליון היה משיב בשלילה. לגבי התיקים האחרים, נראה שהעדר ראיות תומכות מצדיק את ההחלטה. ובכל זאת, עוד הערה אחת. אם הפרקליטות הייתה מודעת למפלס הלחץ בסביבתו של אולמרט, ייתכן שההחלטה הייתה שונה. מקורבים לאולמרט דיברו במונחים של שיבוש הליכים ורמייה מצד התביעה, הביעו חשש אמיתי מפני החלטתו של רוזן אם יתבקש להחזיר את זקן לדוכן העדים, והעלו האשמות כבדות כלפי סניגוריה של זקן. ייתכן שאולמרט חשש מפני עדות שקר; ייתכן גם שהוא חשש מפני עדות אמת.