המתח הביטחוני המתמיד בישראל הפך את הצבא היהודי לערך קדוש, לדת שאין לערער עליה ושצריך להאמין בה מבלי להרהר אחריה, למרות שצה"ל במבנהו הנוכחי, כבר מזמן חדל להיות "צבא העם" וגם לא "כור היתוך", כאשר השירות בסדיר ובמילואים הפך למעשה למעמסה ול"נטל" המוטל רק על חלק מהאוכלוסייה. לפיכך חייבים להשתחרר מהסיסמאות הנפוצות שמקורן בערכים חברתיים. חינוך לערכים הוא עניינה של מערכת החינוך ולא מתפקידה של המערכת הביטחונית. מה גם שסיסמת "צבא העם" גורמת לפגיעה קשה גם בביטחון וגם בכלכלה, עקב אבטלה סמוייה בצבא, הפסד תוצר למשק, אובדן הכנסות והוצאות ענק מיותרות.
כמות על חשבון האיכות חוק גיוס החובה מחייב את צה"ל לגייס את כולם - גם את מי שהוא לא צריך ולא רוצה, כך שהכמות באה על חשבון האיכות. גיוס החובה מאלץ את הצבא להקדיש מאמצים ותקציבים גדולים להדרכה והכשרה של מחזורי מתחיילים חדשים עוד בטרם הספיק להפיק את התועלת המקצועית מה"וותיקים" שכבר משתחררים. מחסור באימונים, לא רק של מילואימניקים, ריבוי אימונים קצרצרים בלתי יעילים, כוח אדם מיותר שמעיק על המערכת, היעדר הכשרה מספקת של הקצונה - כל אלה גם יחד יוצרים צבא חובבני לא מקצועי שביצועיו לקויים ומחירם גבוה.
בכל מקצוע אזרחי בארץ ובעולם יש בשנים האחרונות מגמה של יותר ויותר התמחות והתמקדות גוברת במקצוע, בעוד שבצבא עדיין נהוגה קונפורמיות מכלילה, מתפזרת ומתפצלת ללא הרף.
בכל מקצוע אזרחי נדרשת תקופת לימודים רצופה ורצינית, ואחריה - תקופת התמחות מעשית בשטח, תוך כדי עבודה, לאורך מספר שנים. רק לאחר מכן, הופך העובד למקצוען אמיתי. כדי להישאר מקצוען, עליו להתמיד במלאכתו, להתעדכן בחידושים ולגלות עירנות מול מתחרים. עובדה היא שרק במקצועות הצבאיים בישראל כל זה אינו נדרש. לפיכך המסקנה הבלתי נמנעת היא שהבסיס עליו נשען צה"ל הינו חובבני.
צה"ל חייב להתבסס כיום על טכנולוגיות מתקדמות המצריכות פחות כוח אדם ויותר מיומנויות מקצועיות. צבא מודרני שאָמוּן על שמירת פער איכות מול צבאות אויב, חייב לאמץ ללא הרף טכנולוגיות חדשות, חומרה ותוכנה כאחד. קצב ההתחדשות שהולך וגובר בעידן ההי-טק, מאריך את הזמן הנדרש להכשרה מקצועית של צעיר בן 18, ללא ניסיון מקצועי קודם. הצבא ייאלץ להקדיש זמן הולך וגדל ללימודים עיוניים, אימון והתמחות מעשית.
הוצאות מיותרות בסכומי עתק תורת הלחימה של צה"ל מבוססת על צבא סדיר קטן (חובה וקבע) וצבא מילואים גדול. גיוס מהיר של מילואים בעת חרום אמור לאפשר מעבר ממגננה למתקפה. צבא המילואים, שמהווה את עיקר המסה הלוחמת, אמור להיות מאומן היטב, מצויד כהלכה וכשיר. המצב בפועל מנוגד לחלוטין.
צה"ל עמוס לעייפה באנשים מיותרים - חובה, קבע ומילואים כאחד. האנשים המיותרים יחד עם החיוניים מאיישים מפקדות ומנגנונים מיותרים. הם עסוקים כולם בפעילויות ומשימות שחלקן מיותר. הדבר גורם לשימוש בתשתית מיותרת (משרדים, רכב, טלפונים, חדרי אוכל וכו') ולתגמולים הדורשים תקציבי עתק (תנאי שרות נדיבים, פנסיה בשמים, שכר גבוה, רכב עם נהג צמוד, לימודים לא רלוונטיים ועוד) - תקציבים שחסרים במקומות אחרים חיוניים בצבא.
שיטת המילואים בצה"ל גוררת עלויות כבדות גם במערך הסדיר, כגון טיפול מוקדם בטרם גיוס, טיפול באלפי ה"משתחררים" והמשתמטים - איש איש וסיפורו המופלא. טיפול בירוקראטי הכרוך בגיוס עצמו, הנפקת ציוד, הליך שחרור, החזרת ציוד, טיפול בבלאי ציוד ובעריקים. עלויות כבדות אלה הולכות וגדלות ככל שאורך השרות מתקצר.
ודאי יהיו כאלה שיטענו: אם אכן נכון שהצבא חובבני, שיד שמאלו מפריעה לימינו, שהבזבוז עצום, שהקצינים לא מתאימים לתפקידם, שהארגון הצבאי מתנהל בדרך כושלת - איך זה שניצחנו בכל המלחמות עד כה?
התשובה נעוצה ב"תורת היחסות": פשוט - אויבנו היו עד כה גרועים עוד יותר...
הפתרון: התמקצעות הדרגתית בשלבים הפתרון הנכון הוא להפוך את צה"ל מִ"נֵטֶל" ומעמסה לאטרקציה מקצועית קוסמת בתחום התעסוקה, שרבים שואפים לה. על ההנהגה הפוליטית והצבאית להשקיע משאבים ומאמצים כדי שהצבא המקצועי יהפוך לשכבת עלית בחברה הישראלית ואבן שואבת למיטב האנשים.
שינוי כזה יש לבצע בזהירות, בהדרגה, לא בבת אחת, לא מהיום למחר. יש לקבוע תוכנית רב שנתית שבה כל שלב נבחן קודם שעוברים לשלב הבא - עד לביטול מלא של גיוס החובה.
השדולה בכנסת למען צבא מקצועי, בראשות ח"כ
משה פייגלין, עוסקת בגיבוש תוכנית כזו, יחד עם התנועה הליברלית החדשה, בצד דיונים מקבילים במוסדות אקדמיים שבראשם הטכניון.
בשלב הראשון ניתן לנסות למָקצֵעַ מספר יחידות מובחרות. לאחר תקופת זמן יורחב מספר היחידות המקצועיות, עד שלבסוף הדבר יחול על צה"ל כולו. במקביל - ישוחררו לשוק העבודה כל החיילים המיותרים שאינם נדרשים לצבא.
למשרתי הקבע המקצועיים יוצעו משכורות גבוהות, בהתאם לכללי ההיצע והביקוש, שיהפכו את המקצועות הצבאיים לאטרקטיביים וקוסמים במיוחד. מועד הפרישה ייקבע על-פי בחירה של החייל ולפי מצב בריאותו וכשירותו, לא לפי גיל.
בשלב הניסויי הראשון ניתן לקצר את שירות החובה לשישה חודשי טירונות, במספר מסלולים - קרבי, טכני, מינהלי. כל מתגייס יכול לבחור במסלול המתאים לו, ואם הוא מתלבט - יוצע לו ייעוץ מקצועי. במהלך הטירונות יתאפשר לכל אחד לעבור ממסלול אחד לשני בכל עת שיחפוץ.
לאחר הטירונות יוכל כל אחד, לפי בחירותו, להציג מועמדות להתמחות בשירות קבע מקצועי, לתקופת ניסיון של שנה. בתום השנה יעבור המועמד ועדת קבלה שתבחן את התאמתו. מי שעבר בהצלחה - יוכל לחתום על חוזה העסקה למשך שלוש שנים, עם אופציה להארכה.
הכוונה היא - לאחר שתוכח הצלחת השלב הראשון - לבטל בהדרגה גם את גיוס החובה של חצי שנה ולהפוך גם את שלב הטירונות לחלק מהמסלול המקצועי שתואר לעיל.
הצבא ישדרג וירחיב רכישת שירותים מהמגזר הפרטי, בעיקר בנושאי לוגיסטיקה, מזון ורפואה, כדי להקטין עלות ולהגביר יעילות.
אלה הם רק רעיונות ראשוניים שהשדולה בראשות ח"כ פייגלין טורחת להפוך לתוכנית רב-שנתית מבוססת אשר תפורסם לשיפוט הציבור בתום גיבושה הסופי.
מקורות: מאמר זה מבוסס בין השאר על מאמרים ומחקרים מאת ד"ר אורי מילשטיין, בועז ארד, אינג' מוטי היינריך, פרופ' עומר מואב, תא"ל (מיל.) אמציה חן, פרופ' שי לין, אביתר בן-צדף.
